לדתיות חרדיות שכאן, מחר אני אמורה לטבול לראשונה מהלידה (6 שבועות אחרי.( שכבר ספרתי נקיים והבדיקה ה7 היתה עם דם ספרתי שוב)) ביום שישי נחתכתי תוך כדי בישול והכנה לשבת וחג ולצערי יש לי 3 תפרים באצבע זה ככל הנראה חוצץ וצריך להמתין שיתאחה או להוציא ולהדביק אבל אני ממש לא בקטע של עוד כאבים גם ככה אני מרגישה גמורה (לידה, פורים, פסח, טחורים במחילה מכבודכן, עצירות....) בעלי אומר שכדאי שזה יתאחה לי ולא יזדהם וזה אומר שהטבילה תדחה לעוד כמה ימים מצד שני כבר דייי קשה לי ונמאס לי מההרחקות כזה הרבה זמן אני כלכך לא יודעת מה לעשות לדחות את הטבילה או להוציא את התפרים ולהדביק אחרי הטבילה (זה עדיין טרי ) לא יודעת אם באמת אתן תוכלנה לעזור לי לפחות יש לי איפה לשפוך קצת מהלב הבודד שלי תודה בכל אופן למי שקראה עד כאן

היי בנות אשמח לפרוק פה את מה שאני מרגישה אני שלושה שבועות אחרי לידה ומרגישה לא אני 🥲 למה אף אחד לא סיפר מה ההרגשה חיכיתי להריון הזה שנתיים וכל כך התרגשתי לפני ועכשיו מרגישה סוג של אובדן מרגישה תחושה של בדידות שכולם ממשיכים בחיים ורק שלי נעצרו ההבנה שאני אמא פתאום מפחידה אותי מליון חרדות שצפות פתאום מהעתיד ומנגד רואה בנות שיום אחרי הלידה כבר מאוהבות בילדה אני באמת אוהבת אותה ומרגישה מחוברת אליה אבל הפחד משתלט עלי הפחד מהעתיד איך יהיה איך אני אסתדר אני מניקה אותה והכול מסובך 🥲 אני רוצה להתחיל לשלב גם בקבוק ולשאוב כדי לא להרגיש ככה שאוכל מידי פעם לצאת גם אבל הרוב לא ממליצים בקיצור הכול מרגיש לי מסובך מרגישה שלעולם לא אצליח להסתדר ובכל מקום אני רק רןאנ כמה זה קשה וכמה התקופה הזאת של הגזים ואחר כך של השניים וזה רק מלחיץ עוד יותר מרגישה אמא דפוקה , זה לא כל היום ככה זה רק שמתחיל המחשבות ולא יודעת איך לעצור אותם מצד אחד חיכיתי כל כך מצד שני מרגישה שזהו נעצרו לי החיים ואני כל כך לא רציתי שזה יהיה ככה לפני ההריון תמיד אמרתי שאפשר לעשות הכול עם ילדים אבל עכשיו מרגיש שזה לא אפשרי אשמח לעצות איך לעבור את התקופה ומקווה שזה יעבור במהרה כי זה קשה לי