שבוע 30. קמה כל לילה ב4:30 לפנות בוקר. תוהה מה עשיתי רע בעולם אבל מקבלת באהבה. מזיעה את נשמתי בשינה וקמה רטובה. תוהה מה הטעם במקלחת המושקעת לפני השינה, אבל מקבלת באהבה. ההורמונים עושים את שלהם. עד כאן כלום לא חדש. אבל אף אחד לא הכין אותי שזהו, החגיגה נגמרה. את רוצה להסתובב לצד השני במיטה? אז את רוצה! את רוצה לקום? חכי, קודם צריך להזיז את כל האיברים הפנימיים בחזרה למקום ואולי לקרוע משהו על הדרך. מוצאת את עצמי מחזיקה את הבטן כדי שהטחול לא יחליק החוצה, מעירה את בעלי עם אנחות כאב, ויש עוד חודשיים לכל הכיף הזה. רק אני נהנית ככה כל לילה? זהו, פרקתי.