היום שבוע 38 קבעו לי במרפאה בהריון בסיכון להגיע ליילד אותי בשבוע 39 הראש לוחץ…

שבוע טוב בנות, התלבטלתי אם לעלות את הפוסט הזה או לא כי הוא קצת לא צנוע. ומי שלא מתאים לה עדיף שתדלג. אם הפוסט הזה יעזור בשלום בית של אפילו מישהי אחת זה שווה לי לגמרי, אני כבר בסוף התשיעי, ענקית בצורה יוצאת דופן, בעלי לא כל כך יודע איך להכיל את השינויים הגופניים והנפשיים שאני עוברת כבר מספר חודשים, הוא מאד מנסה אבל אני רואה שקשה לו. וכמובן שהדבר הזה השפיע על יחסי האישות שלנו, האינטימיות, הקרבה הרגשית וכן לכל מיני עניינים של עישונים של חומרים מטשטשים כאלה ואחרים( אנחנו שומרי תורה ומצוות וזה פחות הדרך שאני מאמינה שמתאימה לבית)... באמת שהתייאשתי בחודש האחרון לגמרי, השבת, אחרי שבוע מזעזע ביותר, שלא דיברנו, בעלי היה מסטול רוב היום והלחלה ולא היה בנינו שום קשר אחד לשניה, החלטתי שאני רק מפנקת אותו בלי גבול.. במחילה מכבודכן, 'הזרמתי' אותו למיטה, פינקתי אותו בשלל דברים שאני יודעת שמענגים אותו ונהנתי לראות אותו(כל אחת יודעת מה הגבר שלה אוהב), אחרי זה אני חיבקתי אותו עד שנרדמנו ואם זה לא מספיק, כשקמנו עשיתי לו מסאג בכפות הרגליים עם שמן( בזמן הזה דיברתי איתו על דברים שקשה לי איתם והוא היה לגמרי קשוב ומכיל לשמוע ולהבין אותי) פתאום נזכרתי שאם כל הכאב והצער של ההריון ( ולצערי יש לי הרבה) הוא סובל לא פחות ממני. אני רוצה להגיד לכן, זה עשה לנו פלאים, הוא מחייך, הוא מכבד, הוא מבקש מגע,קרבה ואכפתי כלפי וכלפי הצרכים שלי. ממש אפשר להרגיש איך כל התדר שלו התחלף לתדר גברי ומסופק. אני חושבת שמעבר למה שזה הרים אותו, זה הרים אותי בעיניו ועשה ממש שלום בית מחדש. אם יש מישהי שמונחת במצב כפי שתיארתי בתחילת הפוסט- אצלי זה חולל פלאים, ואני מתפללת שגם אצלכן. בשורות טובות לכולן!