היי בנות הסיפור עדין באמצע.... שבוע 40 פלוס 5 הייתי במוניטור ואמרו לי לנסוע…

כמה זמן לפני איחור אפשר לגלות הריון ועם איזה בדיקה

בנות מה הייתן עושות יש לי חברה מהלימודים שחשבתי שהיא חברה טובה שלי, כשהייתי חודש שביעי נסעתי נסיעה של שעה כל צד לחתונה של אח שלה שאני לא מכירה אותו בכלל הלכתי עם בעלי (ידעתי שיש לי ברית אוטוטו והרגשתי שאני חייבת לכבד ולבוא איתו) שמנו 800 שקל. ילדתי בקיסרי חירום ביום חמישי והייתי מאושפזת עד יום שני, היא לא הגיעה אלי לבית חולים לבקר. כשהזמנתי אותה לברית היא ענתה לי ״ואי אני עובדת זה יום חמישי זה בעייתי לי״ וכמובן שלא הגיעה. כל ההריון היא חפרה לי על המתנה שהיא תקנה לי ללידה, לא שאני צריכה משהו חלילה אבל בסדר. היא באה לבקר אותי שבועיים אחרי עם חברה שלה שאני פחות אוהבת אותה וציפתה ממני לשרת אותה, מציינת שהיא באה לרבע שעה והלכה בלי להרים את הכוס שלה שאני לבד עם הילד ושבועיים אחרי ניתוח. הילד שלי חגג שנה והיא הזמינה לו הכל מעלי אקספרס שעולה 18 שקל (שוב אני לא חומרית אבל ציפיתי לקצת יותר כבוד) אחותה מתחתנת עוד מעט היא הזמינה אותי לחתונה חינה ולרווקות, מציינת שאני לא מכירה את אחותה בכלל מה עושים בסיטואציה כזאת???

שאלה קצת מטופשת יש באזור של וולפסון מקומות שאפשר להזמין אוכל לחדר לידה? או אם סתם דוגמה בא לי שבעלי יירד להביא לי קפה ומאפה או איזה טוסט יש מאיפה? חחח תודה !

אמאלה ואבאלה איזה יום מרגשששש!!!היום האוצר הקטן שלי בת שנתיים!!!!!!!!!נהייתי רגשנית בלי סוף מאתמול רק בוכה מאושר אין דברים כאלה. אנסה לא לחפור יותר מידי ואכתוב לכל הנשים שבהריון כרגע(קודם כל מקווה שעובר עליכן חלק ושתהיה לכן לידה קלה ובידיים מלאות בעזרת השם🪬🙏🏼)ולכל האמהות שעוברות עכשיו תקופה קשה עם הקטנטנים. להיות אמא זה מאתגר,להיות אמא זה להבין שלפעמים צריך לוותר על הרצונות שלך בשביל שלילד שלך יהיה טוב,זה אומר להקריב את עצמך כל יום מחדש בשביל היצור הקטן הזה שקורא לך אמא,כן אנחנו עוברות לילות ללא שינה,וכן יש ימים שהם יודעים בצורה יוצאת מהכלל,לגרום לנו להשתגע ולאבד את זה ולהרגיש שאת על סף יאוש ברמות הכי גבוהות שאפשר.אבל ככה זה להיות אמא,זה לפעמים להשתגע ורגע אחרי זה להיות מאוהבת ברמות שאין שום מילים ושום דבר שיכול להסביר את כמות האהבה הזאת שיש לך כאמא לילד.להיות אמא זה קשה,זה עבודה 24/7 גם פיזית וגם נפשית.אבל בסוף?הגוזלים הקטנים שלנו צריכים אותנו,אנחנו יצרנו חיים בתוכנו,סבלנו תשעה חודשים ללא שינה,כאבים מוזרים,כבדות מטורפת ומה לא,ועל הלידה וכו בכלל לא מדברת זה בכלל שיגעון בפני עצמו🤣.גם לא אדבר על הטרלולים של "גיל שנתיים" הנפלא.אבל אגיד לכם דוגרי?עם כל הקושי,עם כל הכאב והעייפות והעצבים והכל,לא הייתי מחליפה את החיים האלה בכלום ושום דבר,ברגע שאת נהיית אמא הכל משתנה,ולראות את הבטטוש הזאת גדלה לה מיום ליום איך היא מתפתחת יפה🪬,מתעניינת,חוקרת,מחייכת וצוחקת,זה מבחינתי שווה הכל ביקום הזה הכללללללל. והרגשות אשם שיש לנו כאמהות?תמיד ישארו אין מה לעשות זה חלק מהתפקיד,כל היום תשגע לי את הצורה ארגיש שלא מסוגלת יותר,ואז מגיע זמן שינה ומגיעות הרגשות אשם שלא עשית מספיק שלא היית איתה מספיק ותתחילי פתאום להסתכל על הגוזל שלך ופשוט להתגעגע,לגלול בתמונות שצילמת ולרצות לבכות כאילו לא ראית את הגוזל שלך חודשיים כשהייתם ביחד רק לפני חמש דקות.אנחנו חזקות ואנחנו יצרנו חיים ונלחמות על הגוזלים שלנו יום יום,ובעזרת השם שנמשיך ככה להשתגע ולהתאהב בהם כל החיים🪬🪬🪬,תמיד תנסו להסתכל על הצד הטוב ולזכור כמה דבר טהור הבאנו לעולם הזה ואולי זה יעזור קצת להתמודד עם השגעונות של היום יום,רגע אחד פשוט לעצור ולהגיד תודה לאלוהים שהפכת אותי לאמא,תודה לאלוהים שהבאת לי את הבטטוש שלי לעולם הזה ואתה גורם לי כל יום מחדש להתאהב בה ולרצות לא להפסיק לחבק ולנשק אותה,עם כל הכאבים עם הכל,מודה לאלוהים על כל רגע איתה❤❤. (ואגיד גם לאותן נשים שלא תמיד מתחברות לתינוקות שלהם,זה טבעי וזה בסדר גם אני אחרי לידה בהתחלה לא התחברתי אליה,כואב לי לחשוב על זה אבל זאת האמת,הרגשתי רע עם עצמי על הרגשות האלה,ציפיתי להתאהב ממבט ראשון ולהפוך לאמא הכי מושלמת ביקום כולו כשבפועל הייתי על מצב טייס אוטומטי,ואחרי שעבר קצת זמן והתאקלמתי,למדתי לאהוב,למדתי להנות מכל רגע ושנייה איתה ככה שאל תרגישי רע עם עצמך וגם הרגעים האלה יגיעו💕)