אוף אני פשוט עצבנית על עצמי ועל הילד שלי. היינו בהצגה ובאמת שהיה נחמד, אני בשבוע 18 כבר מתחילה להיות כבדה סובלת בכלליות מהגב וכל התאמצות פשוט מקבלת זיצים כאלה כאבים חדים בגב התחתון.. בכל מקרה בהצגה ישבנו על הרצפה, הוא עליי, יושב עומד יושב עומד יושב עומד שיגע אותי אבל הייתי סבבה . אחרי ההצגה כל הילדים רצו על הבמה השתוללו, יופי נגמר הזמן צריכים ללכת הביתה כולםםםם התקפלו כבר אפילו הבן אדם שסוגר את המקום אמר לי ועוד כמה אימהות יאללה אני נועל. אומרת לבן שלי בן השנתיים וחצי בוא נשים נעליים, הולכים הביתה לאכול, פשוט רודפת אחריו שישים נעליים עד שאמרתי לו שאני הולכת הביתה לבד והוא רץ אחריי ואז הסכים לשים נעליים . אחרי זה הולכים לרכב אומרת לו שיתן לי יד כשחוצים את הכביש כי מסוכן ומלא רכבים, לא רוצה, לוקחת לו בכח כבר את היד הולכים וחוצים. מגיעים לרכב הוא עוזב לי את היד ומתחיל להתקרב לכביש, בעניין של סכנה אני משוגעת אני מודה, אני אומרת לו שייכנס מהר לאוטו או שייתן לי יד, הוא לא רוצה. שמתי אותו בתוך הכיסא בלי לחגור וסגרתי את הדלת העיקר שלא יהיה בכביש. אחרי זה כעסתי עליו שלא הקשיב לי ואמרתי לו שאם ככה לא מקשיב לא נלך יותר להצגות ! בדרך הביתה אני ממשיכה להרצות לו שאני כועסת עליו ופעם אחרונה שהוא לא מקשיב לי, מגיעים הביתה הוא אוכל פסטה, אחרי זה נעמד על הכיסא אוכל כשאני שוטפת כלים (שוב פעם סכנה ) אמרתי לו שאין נומי נומי לפני השינה ואין סיפור לפני השינה כי אם הוא לא מקשיב לי לא יהיה כיף וזו התוצאה. קילחתי אותו, שמתי במיטה מ19:15, עד עכשיו הוא המשחקים של לצאת מהמיטה ולא נרדם (19:51). מרגישה שהייתי איתו יותר מידי קצרה בגלל ההורמונים, גם עוברת סוג של חרם בעבודה וממש קשה לי עם זה כי באמת לא מגיע לי ומרגישה דהוצאתי עליו תסכול אני בד"כ אמא הכי מכילה וסבלנית, גם כשמציבה גבולות תמיד משכיבה לישון עם נומי נומי אבל מרגישה שהיום פשוט מוצפת רגשות ואין לי מקום להכיל כרגע אותו בסבלנות ובמתיחת גבולות שלו הפעם. לא יודעת אם הגבתי נכון מבחינת ביטול הנומי נומי ( בד"כ זה החיבוק שלנו לפני השינה וגם אחריו הוא ממשיך לצאת מהמיטה בלי קשר אבל אחרי שלוש פעמים בערך שמחזירה למיטה הוא נשאר לישון ובטוב). הוא לא הולך לישון עכשיו בבכי או משהו, אני זאת שבוכה יותר. תודה לכל מי שקראה עד לכאן, אני ממש אשמח לתגובות או המלצות מה יכולתי לעשות אחרת , לא חושבת שיכלתי גם לשנות אם הייתי רוצה כי מנטלית לא היה לי כוחות היום כבר אחרי ההצגה, פשוט הותשתי עם הגב והרדיפה אחריו.
אמהותאמהות
💬6 תגובות❤️1 אהבה

תגובות (6)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי25 בפברואר 2025 בשעה 17:58
והחרם בעבודה זה משתי בנות שהן הצוות שלי, שאר העובדים ואני מסתדרים מעולה, פשוט הן התחברו ביניהן, ואני איפשהו נשארתי מאחור בקטע שלא אומרות לי כשהולכות לקפה או לקנות משהו מהקיוסק, לא בירכו אפילו על ההיריון כולם במשרד כבר יודעים ורואים (!!!!). אני באמת הייתי הכי בסדר איתן תמיד, עד ששמתי לב שפשוט מתעלמות ממני כאילו אני אוויר או שעשיתי להן משהו אז התחלתי גם להתעלם וכנראה זה גם נותן קונטרה אבל אני לא אגיד בוקר טוב או ביי וכל פעם אזכה להתעלמות מוחלטת ואמשיך להתייחס אליהן כשזה לא הדדי.. קיצר זה משפיע עליי למרות שכל מי שבמשרד מכיר את זה אומר שהן לא לרמה שלי בכלל (מקללות עובדים מאחורי הגב, מקללות את החברה, אנטיפתיות בכלליות) ואומרים לי פשוט להתעלם מהן גם כן כי הן מפסידות. בגדול הן ילדות (אחת בת 24 והשנייה 29 ללא ילדים) לא יודעת אם קשור אבל בגרות שואפת לאפס.
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי25 בפברואר 2025 בשעה 18:42
חיים הבן שלי בן שנתיים אני שבוע 28 . גמורה עם צירים הוא ער לא מוכן להישאר בחדר משחק צועק . יש ימים כאלה. אני פשוט שוחררתי אני נחה כרגע אתעסק איתו כשארגיש שאני רגועה ומוכנה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי25 בפברואר 2025 בשעה 18:46
בעודי מגיבה לך לקח מוצץ ונשכב בספה לידי כשהוא רואה . שסה מעצבן אותך סה גורם לו לעשות את זה עוד כי זה מפעיל אותך. תנשמי קחי רגע לעצמך. הכל בסדר. וגם מותר לנו להיות כועסת ומתוסכלות.
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי25 בפברואר 2025 בשעה 21:12
‏ זה בסדר להרגיש ככה עוברת לך תקופה לא פשוטה גם רגשית גם פיזית גם רוחנית גם בעבודה וגם בחיים האישיים שלך זה לא פשוט. ‏אבל את יותר מזה תזכרי שזה תקופה וזה בסדר שנתת לו גבולות הוא עדיין ילד בהמשך הוא יבין את זה❤️ ‏יום למחרת תנסי להבין איתו איך היה לכם בהצגה קודם כל תקשיבי לו איך הוא רואה את התמונה בלי לשפוט אותו ואז תסבירי לו איך את רואה מהצד שלך ‏ככה תהיה לכם תקשורת טובה🙌 ‏ הכי חשוב תסמכי על עצמך ‏אני מאמינה שאת יותר מזה✔️ ‏

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך