שונאת את בעלי, טוב לא ממש שונאת אבל לא מסוגלת יותר לחיות איתו הכרנו בגיל מאוחר יחסית, קרוב ל 40 ידעתי שיש לו בעיות אבל אחרי כל כך הרבה שנים של רווקות הוא היה "הרע במיעוטו" וחשבתי שאני יכולה להסתדר עם רוב הבעיות שלו לצערי, מאז שהתחתנו הבעיות רק החמירו ובנוסף נוספו בעיות שלא שמתי לב אליהן לפני אני בדיכאון כי חלום המשפחה כמו שחלמתי כבר אבוד באופן סופי 😞 נשאר לי לנסות להפיק משהו דומה עם בעלי או להבין שהחיים שלי ילכו לכיוון יחידני אין לי שום רצון להתגרש ולהכיר משהו חדש, הרכבת הזאת כבר נסעה... מעדיפה את החיים לבד מאשר לחזור לסצנת הדייטים או להתפשר שוב על בן זוג מהצד השני יש לנו ילד שהגיע אחרי המון המון המון קשיים, אני רוצה לתת לו את הכי טוב שאפשר גם במחיר האושר שלי ברור לי שאם נתגרש, הגירושים לא יהיו יפים והילד יפגע - למה ברור לי? כי אחיו של בעלי התגרש וכל המשפחה לא מפסיקה ללכלך על גרושתו גם בפני הבת שלהם וגם יותר מעשור אחרי... הבת של אחיו עם כל כך הרבה בעיות ואין לי ספק שהגירושים של ההורים שלה תרמו לזה ואני לא רוצה לעולל את זה לבן שלי. איך אפשר ללמוד להסתדר בבית עם בן אדם שרק מחפש איך להוציא אותי מדעתי? כל השאר כבר לא אכפת לי, לא מעניין אותי רומנטיקה, איבדתי כל חשק מיני שאי פעם היה לי ואת החיבוק המנחם אחרי יום קשה אני מקבלת מהבן שלי נשאר לי רק ללמוד לא להתחרפן מבעלי שיש לו את המסוגלות גם לשגע את הבן אדם הכי רגוע בעולם

אני חודש ו5 ימים אחרי לידה, יש לי מקווה ועדיין לא בדק אותי רופא לחכות לבדיקה לפני קיום יחסים?