מה יהיה עם כאבי הגב הלא נסבלים ולא נגמרים!!!! שבוע 33 אני כאילו מנסה להתמודד…

חייבת לשתף אני עצבנית בטירוף אני בשבוע 12+1 בהריון אחרי הפלה שחיכינו לו הרבה זמן אני בת אחרונה מתוך שש וארבע מתוכן עם ילדים ככה שנכנסתי לתוך עולם שיש לסביבה שלי ניסיון רב. ההריון שלי מאוד מאוד קשה אני באישפוז בגלל היפראמזיס לא יוצאת לאור יום בכלל בכלל ולא עומדת על הרגליים כבר כמה שבועות טובים. סבל שלא ברא השטן בחיים לא חשבתי שאצליח לשרוד דבר כזה. מציינת שגם לאחיות שלי היה תחילת הריונות לא פשוטים (לא במעקב רפואי כמו אצלי, הן הצליחו ללכת לעבוד ולתפקד בשונה ממני) למה אני מציינת את כל זה? כי אני באמת לא מדברת מילה עם המשפחה על כמה אני סובלת , מי שרואה יודע לא מחפשת להתמסכן, גם כשמאוד בא לי לשתף כי הן פשוט לא מבינות אבל יש 2 שהן לא מפסיקות לנסות להראות כמה להן היה יותר קשה כאילו שזו תחרות. וזה מחרפן אותי זה בדברים הקטנים!! אני מחוברת לנוזלים וכדי לקום לשירותים וכזה אני חייבת תמיכה מלאה של בעלי אחרת אני נופלת, והייתי צריכה לקום לשירותים והוא עזר לי גם להתנתק מהנוזלים וגם הוליך אותי לשירותים ופשוט התחילו להגיד ״איזה צעירה״ ״עברנו את זה״ ״לא יודעת מה מחכה לה״ אפילו לא פניתי אליהם!! פשוט העלה לי את הסעיף ברמות וכל מה שחשבתי על זה שהן הופכות את זה לתחרות זה פשוט הוכיח לי. כל כך נפגעתי בד״כ הן הכי תומכות לפני ההריון במילא אני הורמונלית ברמות, מה שהכי מחרפן זה שהיחיד שמבין אותי זה בעלי כי אם אגיד את זה בקול יהפכו אותי למשןגעת שמדמיינת

אני שבוע 36 ובאלי כבר ללדתתתת אני כלכך מחכה לזה ובעיקר לעבור את הלידה בשלום בעזרת ה׳ זה לידה ראשונה ואני רואה כל כך הרבה בנות מתוסכלות שמחכות עד שבוע 42 איך מעבירים את הזמן בנתיים? אני גם בקושי הולכת כבר לעבודה כי קשה לי ואני כל היום בבית לבד בעלי עובד עד שעות מאוחרות ומרגישה שאיין לי כח לכלום