כל הצעת נישואים שאני רואה הלב שלי נשרף למה לי זה לא הגיע אוף

תגידו לי איךךך איך אני אוהבת את בעלי, לא יכולה בלעדיו, וסבתא אחת גם שונאת אותו כל כך והוא עולה לי על העצבים... מחרפן אותי שהוא מדליק ומכבה, כל החיים! מציע שברים מלהיב את כולם מסביבו ואז מחזלש. מתלהב בכל הכוח, אם אני רוצה להרכיב פאזל הולך ומביא 5 חבילות 3000 חלקים כל אחד. ולא בא אף פעם להרכיב איתי ואני נתקעת עם כל זה לבד, להשלים את כל הפרויקטים שלו. כי אני לא מסוגלת להתחיל ולהשאיר ככה וזה גורם לי לתחושת מחויבות. מחרפן אותי שהוא מושך את כולם, לא אומר כן או לא עד שמחליט להופיע- או שלא. אמא שלו לא יודעת אם אנחנו באים לסדר, עד שמופיעים לה בפתח הבית. לא אומר לילד אם מוכן לספר אותו או לא והילד מחכה ולא הולך להתקלח כי אולי אבא יואיל בטובו ויספר אותו. והוא לא חייב בכל רגע נתון שהילד רוצה, ברור, אבל תגיד לו לא!! תפסיק למשוך אותו! ואני מרגישה שכל החיים אני מחכה לו, ושתמיד אני אהבתי אותו יותר ממנו. ולא מצליחה להבין איך יכול להיות שהוא הציע לי נישואין בכלל. תמיד היה כזה פרפר ופלייבוי. למה אם אני מציעה לאכול והוא לא זורם אני לא אזמין לעצמי, ולהיפך זה לא ככה. זה משגע אותי! משגע אותי שאיכשהו נהיה התפקיד שלי להיות עם הילדים בבקרים ובערבים. כשרים לתקתק, להתכונן, הבנאדם או הולך לישון, או הולך להתאמן (בתוך הבית) או שקבע עם חברים.אם אני יוצאת אני אתפרפר לפני יציאה, כמה שיותר להספיק לעזור לו. והוא נח לו, ויוצא!!!!!! אמאל'הההההההה כל הגוף עצבים! וכמובן שכועסת עליו רק אחרי הביוץ כשהמוח שלי מקבל סיבוב🤷