בנות שיש להן 2 ילדים קטנים. איך מסודרים הכיסאות מאחורה? יש לנו ציקו נקספיט והוא…

מה זאת האפליקציה הזאת? למה רק עם אינסטגרם אפשר להתחבר

אנחנו דיירים יחסית חדשים פה (קנינו את הבית) והשכנה שמעליי שמה את העציצים שלה בצורה כזו מאז ומעולם ולדיירים הקודמים זה לא הפריע. אתמול בערב אני יושבת ושומעת כמויות של מים נשפכות לי למרפסת אחרי ששטפתי בשישי אני יוצאת להסתכל ורואה מלא מים עם בוץ היא משקה את העציצים שלה בלי להתחשב בנו ואם היינו יושבים שם ככל הנראה שהיינו נרטבים מהשטות הזו. מה זה החוסר התחשבות הזו? ואיך אני אומרת לה את זה בלי שהיא תתחיל לריב איתי? לא בא לי להרוס שכנות על זה וגם זה הבית שלה וזו זכותה ומי אני שאגיד לה מה לעשות אבל אנחנו סובלים מזה זה פשוט מעצבן אותי שאנשים לא מתחשבים באחר גם מה זה נותן לה העציצים האלה? זה אפילו לא בתוך הבית שלה באמת שזה סתם מה לעשות?

ניראלכן הגיוני שכל החופש הזה בעלי לא מוכן לקחת יום אחד של חופש בשביל המשפחה שלו ? אני והילדה כל היום משתעממות בבית והוא בוחר להיות בעסק של המשפחה שלו חוזר בשש בערב שהילדה כבר צריכה ללכת לישון . הוא אפילו לא הציע שנעשה משהו ביחד בחופש לא הציע לשמור על הילדה יום אחד שיהיה לי קצת שקט זה מאוד מתסכל ומעצבן הבעיה שהוא אדיש וכל פעם שאני באה לשים לו את האמת בפרצוף הוא אומר כל מה שאני עושה לא טוב בשבילך ? אני עכשיו בחודש 4 וזה ממש קשה להיות ככה כל היום הבעיה שהוא לא מבין כלום ( אני חושבת שקשה לו ממש להבין סיטואציות) נ.ב לא שכבנו כבר חודש וחצי מה הייתן עושות ? אני מיואשת ממש

חייבת התייעצות איתכן קצת ארוך אבל אני אשמח שתקראו ותגיבו את דעתכן יש לי חמות באמת טובה — קונה לנו דברים לבית, עוזרת לי עם הבגדים של הילד, באמת כל מה שצריך. אישה טובה באמת. אבל בלידה הראשונה של הבן שלי, אחרי שיצאנו מבית החולים והגענו אליה לחמישי-שישי-שבת, קרו כל הדברים שלא אמורים לקרות. היא הזמינה את כל היישוב לבוא לראות את התינוק בזמן שאני הייתי ישנה בחדר איתו. הייתי מתעוררת ורואה איזה עשרה אנשים אצלי בחדר שאומרים לי “תשני תשני, רק באנו לראות את התינוק”. היא גם הייתה רבה איתי על איך להלביש אותו ואיך להתנהג איתו — ממש רבה איתי, כן! היו מצבים שהיא ממש צרחה עליי בשלוש לפנות בוקר כשהוא התעורר לאכול, שהיא רוצה להיות איתו ושאני אלך לישון. ואני לא רציתי — זו הייתה הפעם הראשונה שלי עם הילד, ורציתי לעבור את זה בעצמי. היא ממש צרחה עליי שאני לא נותנת לה אותו, ובסוף בכיתי ונכנסתי לחדר. לא נתתי לה, אבל זה היה מאוד קשה. וככה היו עוד ועוד מקרים במהלך השבת הזאת. בעקבות כל זה נכנסתי לדיכאון, והיה לי מאוד קשה אחר כך. כל פעם שהיינו מגיעים אליהם הייתי מקבלת התקפי חרדה קשים — ממש פחדתי שייקחו לי את הילד. הייתי לוקחת אותו ויוצאת לסיבוב רק כדי להירגע. בדיעבד אני חושבת שהייתי במצב ממש לא טוב. ועכשיו, כשאני שוב בהריון, אני ממש מפחדת להגיע אליה אחרי הלידה — אפילו לא שבועיים או שלושה אחרי. אמרתי לבעלי שאני לא רוצה ללכת לשם לפחות חודשיים-שלושה אחרי הלידה, בגלל מה שקרה, כי אני באמת מפחדת שזה יחזיר אותי לאותו מצב של דיכאון או חרדה. פשוט לא בא לי לעבור את זה שוב