יש פה מישהי לעזרה דחופה?? איך אני יודעת שזה רק בריקטון היקס ולא צירים אמיתיים…

הבן שלי לביקי שלי הבכור, בן שנתיים ושלושה חודשים, אנחנו איתו במסע הזה כבר שנה הנוירולוג מבולבל והפסיכולוגית גם הייתה מבולבלת אבל היום אבחנו אותו על הרצף, מרגישה שהשמיים נפלו עליי, אני גננת בגני תקשורת כל חיי אהבתי לעזור ולקדם את הילדים האלה אבל פתאום כמו בוקס בבטן לא מצליחה להגיד מילה לא יודעת מאיפה להתחיל אין לי מילים כאילו. ארבע שנים של תואר על החינוך מיוחד נזרקו לפח אני פשוט לא יודעת כלום, תנו לי כוחות, איך מתקדמים מכאן, ילדתי בת לפני שישה חודשים אני לא פנויה אליה בשום צורה, שלא נדבר על לחזור לעבוד עם ילדים על הרצף זה מכאיב כל-כך לפגוש את המערכת מהצד השני

אני כמעט גרושה פלוס ילדים (תהליך ארוך שעוד מעט ייגמר !) הוא רווק מדברים המון בזמן האחרון הוא מודע לסטטוס שלי הסברתי לו שאין לי כל כוונה להיפגש או לעשות מעבר ללדבר כרגע הוא מאוד הבין וגם בעד. מרגיש גבר של פעם ערכי ומכבד ובכל זאת מרגיש לי מטורף לנסות בכלל משהו עם מישהו רווק. מנסה להכנס לראש שלו למה לך להיות עם מישהי שיש לה שני ילדים לא שלך? אני מודעת לעצמי אני בחורה מאוד מאוד נאה בלשון המעטה, מושכת, תמיד מתחילים איתי. אז ברור לי מה גורם לניצוץ הראשוני אבל מכאן ועד להיכנס לזה עם מישהי שיש לה ילדים ואתה רווק. מה דעתכן?