יש בנות שהיו להן 2 שיליות לעובר אחד? (קדמית ואחורית) אשמח לקצת מידע הרופא אמר את זה כבדרך אגב ולא הסביר כל כך.. באינטנרט לא מצאתי הרבה מידע

צירים לא סדירים חלק מהם כל 4-5 דק, וחלק כל 7-12 דק כל ציר מעל דקה (כואב מאוד) אני ככה כבר מלפנות בוקר שווה ללכת למיון? אין לי כוחות ללכת סתם שבוע 39+2

בא לי לפרוק משהו שמפריע לי אצל בעלי אני יוצאת מדעתי 😝 בעלי אחלה בעל סהכ אבל הבן אדם הכי חסר יוזמה בעולם בכל הנוגע לבילויים, יציאות וזמן איכות זוגי/משפחתי. אבל מבטיחה לכם שהכי הכי בעולם. אם אני לא אזום ואזמין ואבצע, אנחנו יכולים להעביר 6 שנים בלי לצאת למסעדה, לבית קפה, לטייל, ועל חופשה אין מה לדבר. כשאני כבר יוזמת הוא לרוב זורם ונהנה ומשתף פעולה, לרוב לא מתנגד אלא זורם. אבל ליזום? לעולם לעולם לא. אבל קיצוני, הוא יכול לחיות בין 4 קירות שניםםםםם. ואני נאכלת כבר נגמרת מהשעמום מהאפרוריות מהשגרה ומהמחנק של היומיום. אני יודעת שאני אמורה להתגבר על זה ופשוט ליזום מעצמי, שזה האופי, זה הבן אדם. אבל אני לא מצליחה להתגבר על זה!!!! כל כך מפריע לי וקשה לי שהכל בא ממני, שמוציא לי את החשק ליזום ולבצע בעצמי!!! ויוצא מצב שאנחנו פשוט לא עושים כלום לעולם ורק שגרה בית עבודה. ואני נגמרת כבר נכנסת לסוג של דכאון מהשעמום. למה זה כל כך מפריע לי בלי יכולת לצאת מזה ופשוט ליזום!! תעזרו לי להאיר את הנקודה הזו כי זה הורס לי! אני מרגישה שאני האחראית הבלעדית על לייצר עניין בחיים המשותפים ובמשפחה, אולי כי בא לי שיהיה לי עניין בחיים מבלי שאני צריכה לייצר אותו כל הזמן. שיבוא ממנו שמישהו אחר יוסיף לי טעם לחיים ממקור חיצוני. ולא רק אני.

הבת שלי בת 10 חודשים, לפני חודשיים חזרתי לעבודה והיא לגן ולאט לאט הפסקתי להניק אותה היא גם לא רוצה שאני מציעה לה כי בטח אין הרבה חלב והיא רגילה כבר לבקבוק שאני לוחצת על הציצי יוצא שפריצים חזקים של חלב מצד שמאל. צד ימין יש אבל לא הרבה תמיד הוא היה חלש יחסית. איך החלב אמור להתייבש? כי אני כבר הרבה זמן לא מניקה ואחרי שמפסיקי צריך ללכת לרופא שד? או יש משהו שצריך לבדוק?

היי זוג חרדי +2 ב"ה בעלי צפה בפורנו שנה שלמה מאחורי הגב כמובן, ברמה חולנית. גיליתי את זה לפני שנה, מאז היו עוד 2 "מעידות" (לא רציני לעומת מה שהיה..) ולא מצליחה להעביר לו. לא מצליחה. גם כשאנחנו בטוב, הנושא הזה לא עוזב אותי. זה קרה כשהייתי בהריון, לקחתי מאוד קשה. ואין יום שאני לא חושבת על זה. כועסת עליו קבוע. פשוט לוקחת על עצמי ומעבירה. פגועה מאוד. גם אני אחת שלא סומכת על אנשים בכללי בקלות. אז זה ממש הרס הכל בעיניי.. וזה גם חוסם אותי מלהגיע להנאה בקיום יחסים. חושבת על זה גם שם. איך יוצאים מזה? מישהי חוותה משהו דומה? איל אני חוזרת לסמוך עליו? כי בינתיים נראה שאין סיכוי בעולם. איך ממשיכים בלי ליפול לדיכאונות? קורה לי דיכאונות סביב הנושא הזה כל תקופה. אני גם מניקה כרגע, אז הורמונלית.. ומאוד קשה לי. הייתי אישה די מינית.. וכבר אין לי טיפה של חשק..

שבוע 21+3.. זה נורמאלי הפרשה מימית שקופה?