אני לא עובדת אני מגדלת את הילדים שלי בבית ואני תלויה בבעלי שעובד ומרוויח כסף לבית והוא תלוי בי שיהיה לו בית מסודר, כביסה נקייה, אוכל חם, ילדים שמטפלים בהם במסירות אולי זה טיפשות מצידי להסכים להיות תלויה בו, אבל כל החיים הייתי בגישה של לא להיות תלויה באף אחד, לדאוג לעצמי, לדאוג למחר, והייתי בתחושה שכל הזמן משהו רע עומד לקרות ןהישרדותיות ואני חייבת לדאוג שאף אחד לא יפגע בי ןלא יעשה לי רע היום אני שיניתי גישה, אני מסכימה לעצמי להיות תלויה ולהיתמך, מאמינה שבחרתי בגבר טוב ואני יודעת שזה גבר שילחם עליי ועל המשפחה שלנו ואני באמת שמחה שהוא זה שדואג לנו לבית ואני יכולה להגשים את הרצון שלי לגדל את הילדים שלי איתי ולהנות מהם ולא להיות במרדף אחרי כסף אבל אם נצטרך להתגרש חס וחלילה וזה מה שיקרה, אז אולי יהיה קשה יותר כלכלית, ואצטרך לקרוע את התחת אבל זה לא ימחק את השנים האלה שהייתי בבית וצברתי חוויות עם הילדים ובגידול שלהם ואת הנחת והשלווה שיש לי עכשו לעבוד קשה יש את כל החיים ושהם יגדלו אני ללא ספק אעבוד קשה, אבל השנים האלה לא יחזרו לעולם.

אני ממש לא מסכימה איתך! אני לא עובדת אני בבית מגדלת את הילדים שלי ואני ממש לא חושבת על וה וכשה זה לא תקין בעני טוב לי אני מאושרת למה לחשוב בכלל מחשבות כאלה למה בכל לעלות את זה בדמיון שאולי יום אחד נתגרש

את צודקת יש המון שלא יסכימו איתך ואני אחת מהן לגבי יוקר המחיה כל משפחה עושה את שיקוליה ומה שעובד להם זה עניין שלהם וגם למה באמת לחיות במחשבה מתמדת של לחשוב על העתיד כי אולי חלילה יפרדו דרכנו? זה נשמע כאילו את מעבירה כאן מסר על משהו שאת עברת ואם זה המצב אז קודם כל מצטערת בשבילך ואני מבינה את הכוונה אבל מצד שני זה קצת שגוי לגרום לנשים פתאום לחשוב שאולי הם יפרדו ואולי הם יגיעו למצב כלכלי קשה כי היא לא עובדת ולומר למישהי אם רק הוא מפרנס את תלויה בו כמו שאמרת זה שנת 2025 וכל אחד יחליט לחיות בדרך שעובדת לו ובין אם זה מקובל או לא זה לגמרי שלהם ומי קבע שאישה יושבת בבית עם הילדים כי זה מה שהגבר אוהב? אני יושבת בבית לא עבדתי מעולם ואני גם לא אעבוד אני לא אכריח את עצמי לקום כל בוקר לצאת מהבית לעבוד בעבודה שכנראה לא תספק אותי עם משכורת פח כמו שמשלמים היום ולחזור בצהריים להוציא את התסכול על הילדים לא מתאים לי וזה בסדר גמור כי ככה אני בוחרת לחיות כל אחת תעשה את בחירותיה תחיה ותן לחיות

מסכימה איתך לחלוטין. אני חושבת שעבודה ומקצוע מפתחים את הדעת ומעלים את הביטחון העצמי לאישה. אני זוכה לבנות את עצמי בתור אדם ולא רק אמא. אני קמה בבוקר מתלבשת יפה והולכת לדבר על דברים מעניינים. אני אוהבת את זה שיש לי כסף משלי ואני יכולה לקנות מה שאני רוצה בלי רגשות אשם ובלי לשאול את בעלי (ד"א בעלי מעולם לא העיר לי על משהו שקניתי מהחשבון המשותף). הייתי שנה וחצי עם הילדים בבית והרגשתי שאין אותי. פשוט דיכאון עולם. כבר שכחתי איך מדברים עם אנשים בוגרים שלא צריך להאכיל ולקלח אותם. אבל תשמעי זה באמת מאוד אינדיבידואלי, כל אחת ומה שמתאים לה, אין פה נכון ולא נכון.