היום אני הולכת שוב לאולטרסונד קבוע 9 פלוס 5 ואני בלחץ אני לא יודעת למה

מישהי יודעת איך זה ללדת בשיבא תל השומר ברמת גן? מומלץ/פחות?

היי אשמח לשמוע מניסיון וממה שאתן יודעות בעלי עצור כבר תכף חודש כל פעם יש דיון ואין החלטה. בחיים לא חשבתי שנגיע למצב הזה אבל למקרה חירום הייתי מוכנה עם עדויות הקלטות התייעצות וכו וכל מה שהיה לי הגשתי . עכשיו השאלה לגבייה כרגע עם הילדים מתנהלים רגיל מסגרות אני עובדת .השאלה איך להתכונן ליום שאחרי יש בית משותף בנק משותף 2 ילדים קטנים 1 בדרך שבוע 29 . אני יודעת שהוא מת שאני אבקש לשחרורו כתבתי מכתב להקלות בלב רק למען הילדים הלב דימם מספיק לא עוד . הרג לי את הנפש .השמחה.האושר שהיה בתוכי תמיד ידע איפה לגעת בשביל להוריד אותי הרבה מחשבות טובות להמשך ורעות שהילד אומר אבא הלב מתמוגג בן 3 . ממי לבקש עזרה לא רוצה מקלט מספיק לי עד שנסיים הליך אפילו להשכיר דירה קטנה עם הילדים . האם אקבל עזרה לא עובד משרה מלאה ככה שהמשכורת לא וואו אשמח לשמוע אותכן תודה רבה

הבן שלי בן חודשיים וחצי ב״ה שונא להיות על הבטן ממש אבל! שמה אותו באונברסיטה עם הרבה משחקים גירויים ועדיין צורח וצורח. יש לנו כרית כזו שמקלה ואמורה לחזק את חגורת הכתפיים על זה למשל הוא יכול להיות דקה ואז צורח ברגע שהופכים אותו על הגב באונברסיטה הוא מתעניין במשחקים ורגוע שהוא על הבטן הוא קצת מרים ראש מה אפשר לעשות? מפחיד אותי שזה יעכב התפתחות.. יש לכן טיפים? אם זה קשור הוא אוכל רק חלב אם אההה ועוד משהו הוא ישן רק על הגב הבנתי שעל הבטן מסוכן לפעמיים שאני ערה ליידו במשך היום נותת לו ליישון על הבטן והוא בסדר עם זה

היי בננות ♥️ מכיוון שכואבות הכפות רגליים ( שבוע 27) האם אפשר לעשות מעט לחיצות בכף רגל עם קרם? לא ממש מסאז׳

יש לי תלונה על בעלי לא יכולה יותר. מסוג הדברים שלא יכולה לשתף אף אחד!. מנסה כזה להסביר לעצמי שזה ככה ויש זוגות שככה וכל אדם הוא שונה וכל גבר הוא שונה. אבל אני לא מצליחה להשתחרר מהציפיה שיש לי. בעלי שיחיה יש לו מלא מעלות. אבל קשה לי עם זה שהוא לא מוביל אותנו ואת התקדמות חיינו. ולא מנהיג אותנו ושאין לו את החוש הטבעי לקדם דברים ולהתפתח. לא ארחיב את נסיבות חיינו אבל בוא נאמר שחייב לעשות מעשים כדי לקדם (לקנית בית וכו). ברמה של בירורים, פעולות, מעשים. להזיז הרים. ממש חייב אנחנו במצב שחייב לעשות שינויים בחיים בגלל שינויים כאלה ואחרים. (גרים אצל ההורים שלי ויש עוד הריון בדרך, וילדים) כל התקופה הארוכה שחיים פה, לא שמעתי ממנו מילה על זה שבוער לו לצאת, או הצעה איך להתקדם או מעשה אקטיבי. והוא לא בחור עצלן בכלל מאוד חרוץ מאוד אחראי. אני כל שעה ודקה שלי שעומדים במקום אני סובלת. ותמיד חושבת איך איך ממשיכים הלאה. אבל כאילו הזוי לי שאין לו את הדחף הבוער והחיידק הזה להתקדם לעשות דברים כדי להרוויח איכות חיים. ובעלי שאנן… כאילו אני מרגישה שהוא לא יעשה שום צעד בחייםםםן. אם אני לא אצור קשר עם יועצים צפיננסיים, עם עורכי דין, אם לא אזום לא אעלה את הרעיון הזה והזה. לא אציע אופציות. כלום לא יזוז ואנחנו נישאר באותה משבצת. לא מבינה אותוווווו. לא מבינה. מוצאת את עצמי יוזמת הכל מזיזה הכל בדברים שרחוקים ממני כמו כסף נדלן השקעות ואלוהים יודע מה, דבריח שרחוקים ממני אלף שנות אור, ופתאום קלטתי שכל האחריות של קידום החיים שלנו זה עליי ורק עליי. אין לו יוזמה וקידום בכלום. אין לו רעיונות אין לו מחשבה על הצעד של אחרי. כלום. ואני גם ככה בחורה חרדתית מאוד וכל כך זקוקה לגבר שיעשה את הדברים האלה בשבילי ועבורי ויקח את המושכות ושזה יבוא ממנו ושיעשה את הצעדים הראשונים ואת הניהןל של הכל. ופשוט הפנמתי שזה לא יקרה. באמת באמת זה רגע מאוד קשה להפנים שהכל תלוי בך ונופל עלייך ואם את לא עושה צעד כלום לא יתקדם לעולם ודברים ישארו במקום לנצח. אני באמת שוקלת כיום את המשך החיים שלי לצידו. לא מסוגלת יותר.