אני מרגישה כל כך לא קשורה פה): כל הזמן מעלות פוסטים של איזה עגלה לקנות ואני בכלל אקבל עגלה בתרומה. פוסטים על בעל ואני לבד לחלוטין כי הבן זוג עזב כשסיפרתי לו שאני בהריון. פוסטים על קניית בית ואני בחיים לא אוכל לקנות בית, בקושי אני מצליחה לשלם שכר דירה וכל חודש עוד יותר בגירעון. אין לי שקל כמעט כל מה שהבייבי שלי ייקבל זה יהיה תרומות , אפילו כל הבגדים יהיו יד 2. כולם פה כל כך צעירות ואני עוד שניה נושקת ל40 ומרגישה כל כך לא קשורה לא מבינה מה אני פה חצי מהזמן לא מקנאה או צרות עין פשוט מכאב בחיים לא חשבתי שיהיו לי ילדים וזאת באמת ברכה שאין לתאר ואני מרגישה אשמה על זה שהילד שלי יהיה תלוי בתרומות של אחרים אני כל החיים עובדת מגיל 14 אני עובדת בלי הפסקה ולא בזבזתי בחיים שקל שלא צריך ועדיין אין לי שקל הייתי צריכה לפרנס בבית ולעזור בבית ההורים היו עם חובות והוצאה לפועל ועד היום כל השיט הזה נגרר. עוני מייצר עוני לצערי למרות שאני לא רוצה להתמסכן עם המשפט הזה, אבל זאת המציאות. אני יודעת שאני אצליח אבל זה כי אני אסתמך על תרומות כי פשוט אין לי הכל יצא כל כך מבולבל ולא זה מה שרציתי לכתוב אבל חייבת לפרוק מרגישה פשוט ריקה ובלי כלום