ילדתי השבוע, לידה שנייה. רציתי לשתף אותכם קצת בתחושות. אנחנו גרים רחוק מהמשפחה של בעלי והמשפחה שלי קרובה אלינו. בעלי עצמאי ולכן פחות יכול לתת לי יד וידעתי שההתמודדות הפעם תהיה קשה יותר. המשפחה שלי תמיד הייתה מאוד עסוקה סביב עצמה. בשמחות שלי הם לא תמיד כל כך שם, הם מאוד עסוקים בבעיות שלהם. בלידה הראשונה הם מאוד התלהבו אולי זה ההתרגשות של נכד אחיין ראשון והיו הרבה סביבנו. ועכשיו הם פשוט נעלמו, אחותי שלחה הודעה של מזל טוב ושהיא מתרגשת, והיא תמיד אלופה רק בלדבר, ונעלמה…אבא שלי גם לא התקשר או שלח הודעה או התעניין … וכמובן שבכלל לא שאלו אותי אם צריך עזרה עם הברית, רק התלוננה שלא אמרתי שעה ופרטים..(ואני מבחינתי עדיין לא סיימתי לסגור) אתמול בערב שישי, נפלה עלי עצבות ממש גדולה, מצד אחד יש לי את המשפחה שלי ברוך השם, בעלי ושני הילדים שלנו. אבל מצד שני הרגשתי ריק, הרגשתי שאנחנו לבד, שאין מי שבא לעטוף אותי , לחבק ולהתעניין. העצב ממש השתלט עלי וכל כך התבאסתי שאנחנו לא גרים קרוב למשפחה של בעלי שאני בטוחה שהיו עוטפים אותי מאוד בתקופה כזאת.