בבקשה לא לשפוט אותי תמיד היה לי תקופות של דיכאון וחרדה ולא הייתי מטופלת כמו…

יסלח לי אלוהים אין לי סבלנות לחמותייייי נולדה לי ולבעלי תינוקת מתוקה כבר בת שבועיים, למזלי חמותי גרה רחוק אז היא לא מגיעה הרבה לבקר, אבל גם ה3-4 פעמים שהגיעה חירפנו אותי ... תמיד הגיעה בידיים ריקות, בלי אוכל וזה הדבר שאנחנו הכי צריכים וזה לא חדש שהיא לא מבשלת גם לפני היה לה מאוד קשה לארח אותנו בשישי כי היא מתעצלת לבשל, גם מתנה כל שניה שואלת מה אנחנו צריכים למרות שזה ברור שהכי טוב לנו זה כסף לחשבון כי התארגנו על כל הציוד לפני הלידה וגם אמרנו לה את זה. וכל יום היא דורשת מבעלי להתקשר לעדכן אותה על המתרחש, ותמיד כל שיחה חוזרת על אותן שאלות מטומטמות שכבר ענינו עליהן, חושבת שהיא מחדשת לנו דברים כל פעם "אתם יודעים שצריך זמן בטן", "שמעתי שסימיקול עוזר לגזים" מה את אומרתתת לא ידענו.. לא מבינה רמזים שכשרוצים להניק אז היא צריכה ללכת.. בקיצור יש לי אנטי רציני כבר, יש לה אופי כזה של אישה נודניקית ושעושה ריגשי, מקווה שזה ישתפר כי קשה לי להיות נחמדה בכל הקושי שאנחנו עוברים מעצם זה שאנחנו הורים חדשים לניובורן.. זהו הייתי צריכה לפרוק