תודה ענקית לכל מי שמקדישה את הזמן לקרוא את זה !!!!, מאוד מחוברת להורים שלי ולאחיות שלי אבל הם פשוט מוציאים אותי מדעתי בכל מה שנוגע לילד שלי. אובססיביות שקרים ומניפולציות כדי לשלוט בי בעקיפין. אמא שלי בדרך קבע משקרת לי יום אחד שאחותי מכינה ארוחה אצל אמא שלי בשבת כדי שלא אוכל להגיד שהשבוע אנחנו הולכים לטייל אני בעלי והילד ולא תהיה לנו ברירה ובסוף נבוא אליי , כשמגיעים רואים ששום ארוחה אחותי לא עשתה והיא מתחילה להסתבך בשקרים שלה. ככה שקרים מוזרים באופן קבוע כדי לשלוט בנו. היא יכולה להתקשר אליי שיחות וידאו בלי הפסקה כל היום למרות שאני בנימוס ובכבוד מסבירה לה שאני לא יכולה לעצור הכל ולהחזיק את המצלמה עכשיו חצי שעה. היא ממשיכה ואבא שלי מגבה אותה בהכל, אחותי כדי לא להוציא אותה שקרנית שותקת על זה. מרוב אובססיביות ומלחמות תשומת לב על הילד , הוא לא אוכל אצלהם כלום במשך כמה שעות טובות ! וכשאני מבקשת לא לתת לו במקום אוכל ממתקים ושטויות הם מתעצבנים שאני כל הזמן ״הורסת להם את הכיף״ לי יוצאת תחושה שהילד הוא סוג של אטרקציה בשבילם ושהרבה פעמים הם מפספסים את זה שהוא ילד ויש לו צרכים ולפעמים צריך לשים את ״הכיף שלהם״ בצד ולחשוב עליו. הילד שלי צריך השבוע לעבור ניתוח דחוף שבמשך תקופה אני נלחמת על תורים כדי שהוא יקבל את הטיפול שהוא צריך. ביקשתי מכל מי שחולה לא להגיע או לחילופין להגיד לי שמגיעים חולים ואני לא אגיע. אמא שלי הייתה חולה לפני כמה ימים ושאמרתי לה שאני מפחדת שהוא ידבק והניתוח יתבטל היא עשתה לי פרצופים ודיברה איתה יבש כדי שארגיש לא נעים, היא יודעת שאני חלשה אליה . אחותי כתבה לי אתמול בערב שהיא מצוננת שהיא לא תבוא וגם עידכנה את אמא שלי בזה. בסוף באתי בידיעה שנהיה רק אני הילד וההורים שלי. כמה דקות אחרי , אמא שלי עושה שיחת וידאו לאחותי ומצלמת את הילד ואומרת לילד הנה דודה באה להביא לך בלון, היא גרה קומה מתחת , שאלתי אותה למה היא קוראת לה לבוא אם היא מצוננת ותוך דקה אחותי כבר נכנסה, לא יכולתי להגיד לה ללכת , התביישתי. וכל היום ישבתי בשקט ונאכלתי מבפנים.. כמה ששמים עליי פס ורואים רק את עצמם ואת״הכיף שלהם״ עד כדי כך שהם יכולים לקחת את הסיכון הבריאותי על הילד שלי. אחרי שהלכתי התקשרתי להגיד להם שזה יושב עליי ושאני מאוכזבת, הם פשוט צרחו עליי בטלפון שאני מוציאה להם הכל מהאף ושאף אחד לא חולה (בניגוד למה שהם אמרו אתמול) וניתקו לי בפנים. אני לא מפסיקה לבכות כבר שעה, מצד אחד כל כך בא לי לא לדבר עם אף אחד מהם שיבינו שהם פוגעים בי ובילד שלי ומצד שני אני לא מצליחה אף פעם להעמיד אותם במקום מתוך כבוד עצום אליהם. אני יודעת שהפעם הם חצו קו אדום אבל לא מצליחה לעשות עם זה כלום.. מה הייתן עושות במקומי?