מרגישה נורא חיים שלמים ראיתי רק חרא ראיתי רק איך בונים חיים הרוסים ראיתי רק מה שרע וברור שכמו כל אחת כזו הבטחתי שלא איהיה כזו ונכםן לרוב לא אבל להגיד שאני לא חוזרת על טעויות שלהם? שלא נסרטתי? בטח שכן וזה כואב לי כי אני שוב עושה להם מה שעשו לי וכמה שהשקיע אני מרגישה שברגעים שאני הורסת אני הורסת משמעותית החלטתי ללכת לטפל בעצמי...אבל השאלה שלי הילד שלי בן 5 האם סרטתי אותו כבר? האם יש מצב שאשתנה והוא לא יסרט ממה שהיה עד היום?
אמהותאמהות
💬3 תגובות

תגובות (3)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי13 בפברואר 2025 בשעה 22:05
מרגיש לי שמרוב שציפיתי ממנו הוט כבר אדיש לחיים....גם שאני כועסת הוא בכלל לא מתרגש...זה הרס סופי? אם ממחר לא איהיה כזו
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי13 בפברואר 2025 בשעה 22:28
אין דבר כזה אף פעם סופי, מלבד הסוף באמת. אין יום שאי אפשר לשנות בו חיים שלמים. ואת נשמעת עם מודעות ממש גבוהה ורצון לעתיד טוב יותר עבור הילד שלך. הוא רק בן 5, בוודאי שכל החיים לפניו. את עושה החלטה נכונה, כי ברגע שנטפל בעצמנו, הילדים שלנו יחוו עתיד טוב יותר בוודאות. בטיפול תקבלי כלים איך לגדל אותו באופן שהיית רוצה. טיפול לוקח זמן, משמעת, עליות וירידות ועקביות. תסמכי על עצמך! את לא צריכה להשתנות. מי שאת זה הכי טוב שיש. זה רק שינוי הרגלים, תפיסה, מחשבות, פעולות. אל תדאגי. את ראית איך חיים נהרסים, הוא יראה איך את בונה את החיים. וזה לא ביום יומיים, כמו כל בנייה, לוקחת זמן. העיקר שתהיי בתהליך ואת כבר תראי איך הילד החמוד שלך נהייה פחות אדיש 🙏🏻❤️
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי13 בפברואר 2025 בשעה 22:34
וואי ריגשתי אותי אמיתי אני בוכה מהתגובה תודה

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך