היי, לידה 2 שלי, ראשונה הייתה קיסרי מתוכנן בגלל עובר גדול אך הריון תקין היום…

הבנתי שבשבוע 40 אני צריכה לעלות למיון צריך הפנייה???

הגעתי למסקנה שאם לא יהיה לי תואר כלשהו או תעודת כל שהי לא אצליח להתפרנס ובכלל אם לא אהיה בתחום של הקוסמטיקה והיופי, אני באמת לא אצליח להתפרנס בחיים. כי לצערי יש לי תעודת בגרות אבל אין אופציה ללמוד לתואר ראשון ושני ואחכ להתחיל את החיים . אני אמא לתינוקת מהממת בת שנה שתכף מתחילה מעון. אני אלך לעבוד באותו מעון אבל אהיה בכיתה אחרת כדי שהיה קל יותר בשבילה. אני רוצה באמת להתפרנס בכבוד אבל סליחה שזה ישמע רע בלי תעודה כלשהי אף אחד לא מוכן לשלם. גם אם יש ניסיון. אז החלטתי שאלך ללמוד משהו שקשור לקוסמטיקה ויופי , או גבות או מניקור ופדיקור רפואי. איזה כאפה מצלצלת נפשית קיבלתי עכשיו. זה מתסכל.

אין לי כוחות אני נשואה שלושה חודשים ואני בהריון חודש שביעי אני מרגישה הכי רע בעולם נפשית וחיצונית את ההריון הזה לא רציתי הוא בא בהפתעה אבל שאני מרגישה שאין לי כתף תומכת מהגבר שלי אני עוד יותר מאבדת את החשק להריון הזה שונאת להרגיש שמנה תמיד הייתי רזה פתאום הגוף משתנה בהריון משהו שקשה לי לאהוב בי הבעל שלי מוריד לי את הביטחון אני לא עובדת כי אני בהריון אפחד לא יקבל אותי בחודש שביעי אני אחרת ממזמן הייתי עובדת תמיד זורק שהוא המפרנס היחיד ונותן לי להרגיש מתחתיו כל פעם זורק המשפחה שלך הזאת לא עושה כלום לא מבינה מה הוא נפל על המשפחה שלי כל הזמן זה פוגע ברמות לעולם לא דיברתי רק על שלו תמיד אני שומעת ממנו תגובות דוחות על המשפחה שלי שהם אנשים הכי טובים וקיבלו אותו הכי יפה כועס עליי על כל דבר מקטן עד גדול לא שוכב איתי בקושי כבר שבועיים אני יודעת שהוא יושב בשירותים כל יום במשך שעה וחצי ועושה שם בגסות את המיניות שלו במקום לשכב איתי אני מרגישה דחויה ברמות תמיד הרגשתי סקסית מלאת ביטחון עכשיו מרגישה דחויה מגעילה שמנה מאז שאני בהריון והוא גורם להרגיש זאת יותר אין לי כוחות בא לי רק לבכות מנסה תמיד לרצות אותו לעשות טוב ובסוף הוא כועס ומוציא עליי עצבים אני לא מבינה מה אני לא בסדר אין לי כוחות כבר אין לי