חייבת לפרוק.. כותבת את זה בבכי כשהתינוקת עליי ישנה.. ילדתי לידה ראשונה שלי בשישי האחרון אחרי השחרור באנו להורים שלי אני ובעלי אמא שלי ואחיות שלי אמרו לי תבואי הביתה אנחנו נעזור לך רק תבואי אל תהיי לבד בבית בעלי לקח שבוע חופש מהעבודה והוא העזרה העיקרית שלי אף אחד מהמשפחה שלי לא באמת עוזר לי או מציע את עצמו אני לא ישנה בלילות בעלי איתי וקם יחד איתי אבל בשבוע הבא חוזר לעבודה וזה יהיה נורא קשוח לו לא לישון בלילה טוב ולעבוד גם.. אמא שלי עובדת מ6 בבוקר עד 18/19 בערב אחותי לומדת רב הימים אחותי השנייה עובדת משמרות לילה/בוקר אז היא חוזרת גמורה אבא שלי בכלל לא בבית אם בעלי לא היה לוקח חופש שבוע הייתי משתגעת.. בראשון הקרוב הוא חוזר לעבודה (הוא עובד ב2 עבודות) חושבת לעצמי מה יש לי להישאר אצל המשפחה שלי הרי במילא אין לי עזרה פה ומרגיש לי שהבכי של התינוקת שלי רק מפריע להם בלילה חושבת להגיד לבעלי שנחזור הביתה וזהו זה אותו דבר במילא. בעלי שבוע הבא יעבוד בעבודה השנייה בפעם האחרונה כדי להיות איתי אחר הצהריים…. מבאס שחשבתי שאקבל עזרה פה ואני לא מקבלת כלום. ברגע שאמא שלי או אחיות שלי לוקחות את התינוקת אחרי כמה דק מחזירות לי אותה כדי ללכת לעיסוקים שלהם….