הצילו שבוע 20 עם עצירות וטחורים חייבת עזרה

חייבת לפרוק הגעתי לתובנה בגיל 30 שאין דבר כזה חברות הכל זה אינטרס! אני עובדת מהבית אז הקהל חברות שלי מצומצם. ברוך השם כייף לי עם בעלי ולרוב זה בסדר אבל יש מקרים שזה חסר. וזה לא שאין בכלל, יש אבל אני כבר לא מאמינה בהן ומרגישה שהן לא משדרות על הגל שלי. התחתנתי לא מזמן ושם גיליתי פרצופים אמיתיים של אנשים שראיתי שמסמנים וי וזה לא יוצא מהלב . עברתי הפלה ולא הרגשתי צורך לשתף מלבד המשפחה המדהימה שלי כי הרגשתי שאין אותנטיות ולא רציתי לשתף שיגידו אוי מסכנה וזה לא יזיז להן אחר שניה. בקיצור, אני לא אומרת שזה לא קיים אבל לא התברכתי בחברה טובה מהסוג הזה. וקצת חבל…. בהריון הנוכחי בגלל שזה מאוד צעיר ויקר לאחר ההפך אני בנתיים שומרת בסוד, אבל אין לי גם ככה כמיהה לספר למישהי חוץ מלמשפחה :)

הריון ראשון, שבוע 20, בין הבדיקות יש פערים של חודש/ חודש וחצי והבדיקה הבאה רק עוד שבוע וחצי. (סקירה מורחבת ) עדיין לא מרגישה תנועות ברורות שיכולה לזהות, וכל הזמן בלחץ מה קורה עם העובר ואם הכל תקין 😅 איך מרגיעים את החששות הבלתי פוסקות האלה ??

5 חודשים לאחר הלידה והמחזור עוד לא הגיע. לא מניקה מישהי היתה במצב הזה? מה אני אמורה לעשות?

תקשיבו אני אובדת עצות יש לבעלי בן דוד בגיל כמעט 50 יש לו ילדים גדולים כבר והוא ממש אוהב את הבן שלי וכל פעם מגיע לבקר ומבקש שאנחנו נגיע והכל טוב ויפה הבעיה היא שהוא מאוד ילדותי, וכל פעם שהוא עם הבן שלי הוא מלמד אותו להרביץ לו בפנים כאילו משחק איתו משחק, ולא משנה כמה פעמים הערתי לו שלא יעשה את זה כי הוא ילמד להרביץ הוא פשוט מתעלם ומזלזל בי ואומר לי ככה הילד יתחזק ואני נלחמת איתו שיפסיק והוא פשוט ממשיך. הבן שלי בן שנה והוא מה זה ילד טוב. באמת שהוא ילד שממש מקשיב וכשהוא בוחן את הגבולות שלי הוא מקשיב לי בסוף. ובאמת עכשיו הוא מתחיל להרביץ לאנשים בפנים, בלי שום סיבה! הוא חושב שזה משחק! אנחנו כועסים עליו שזה קורה אבל אני חושבת שזה יותר מעודד אותו. לא יודעת איך להתמודד עם זה. סתם אני אתן עוד דוגמא, הוא בא לשים לבן שלי קוקומלון ואמרתי לו שלא ישים ושזה עושה הפרעות קשב והוא עשה לי דווקא, ואמר שאני מדברת שטויות ואמרתי לבעלי שאני רוצה ללכת ובעלי גם כן עם ה״לא נעים״ שלו. ואחרכך הוא כל פעם עקץ אותי שכל מה שקורה לבן שלי זה בגלל קוקומלון. יואו. אני מאוד אוהבת את אישתו והילדים שלו אבל הוא בלתי נסבל ולא מכבד אותי בשיט. גם בשבת כשאנחנו באים לבקר אנחנו שומרים והוא שם לידנו שירים בקול, טלוויזיה, מדבר בטלפון, אני שונאת ללכת אליו ובעלי כל הזמן רב איתי שנלך. מה לעשות??

3 ימים אחרי קיסרי , לא מפסיקה לבכות רוצה כבר הבייתה מתגעגעת לגדול שלי כל כך לא יכולה לסבול להיות יותר בבית חולים , כאובה כל כך איך עוברים את זה ? מרגישה מוצפת