שבוע 39 עם צירים פתיחה של 1 הציעו לי זירוז של בלון מה אומרות??
הריון ולידההריון ולידה
💬3 תגובות

תגובות (3)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי12 בפברואר 2025 בשעה 09:19
עוקבת, בלון זה לא רק כשאין פתיחה בכלל ואין צירים?
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי12 בפברואר 2025 בשעה 09:27
אפשר בלון מפתיחה 0-2 כי אח״כ זה כבר לא יעיל -זה גורם לפתיחה של גג 2/2.5 זה אחלה זירוז כי הוא דיי טבעי ללא חומרים רק לא הייתי עושה בשבוע 39. אני עשיתי ב41 ועזר ממש.
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי12 בפברואר 2025 בשעה 09:31
בלון זה סיוט , לפחות בשבילי זה היה ככה , אי נוחות , לחץ , זה גם לא קידם אותי לכלום מעבר לפתיחה 3 וגם אחריי זה חיברו אותי לפיטוצין ואז נאלצתי לקחת אפידורל כי הכאבים היו בלתיי נסבלים

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

עזרה דחוף לאימהות שנותנות נוטרילון ar תינוק בן חודשיים היה פולט הרבה שהאוכל לא היה סמיך אולי 3 פעמים שממש גם יצא לו מהאף.. הלכתי לרופא אמר לי להוסיף לו על 4 כפות נוטרילון 120 להוסיף ממש טיפה דייסת אורז. זה עזר כי זה הסמיך לו את האוכל רק שהאוכל לא יוצא מהפטמה (1) נתקע לו הגרגירי אורז הוא מתעצבן שאוכל ובסוף מתעייף ולא מסיים את האוכל. אם אני מגדילה לא פיטמה הוא נחנק. בנוסף לזה עכשיו שהוא עושה קקי הוא צורח בוכה ניהיה אדום ומזיע! הלכתי שוב לרופא הוא טוען שאין מה לעשות אולי להחליף אוכל אבל עדיין צריך להסמיך לו אותו. הבנתי שאוכל נוטרילון ar זה הפיתרון רק שהרופא לא רוצה לתת מרשם כי הוא טוען שזה רק לריפלוקס ואין לו ריפלוקס כי הוא עלה במשקל וטוען שבריפלוקס לא עולים במשקל. הרופא לא נתן לי פיתרון פשוט אומר עדיף שיהיה לו עצירות מאשר שיקיא ואני לא מקבלת את התשובה הזאת. הוא לא מוכן לתת לי מרשם לנוטרילון ar אומר לי תנסי להחליף אוכל אבל בכל זאת צריך להסמיך לו . האם הar באמת עוזר? ולמה אתן נותנות רק בגלל ריפלוקס?
הריון ולידההריון ולידה
💬4 תגובות
תינוק בן שבועיים. אני אוהבת אותו מאוד וחיכינו לו מלא זמן. רק ש.. כשהוא צורח ומשתולל זמן רב וכלום לא מרגיע אותו, אני מאבדת את זה. במיוחד כשזה קורה בשעות הערב והלילה, כשאני כבר מותשת עד כלות נשמתי. בגלל שאני מניקה אז אני גם המטפלת הכמעט בלעדית. בעלי פחות שותף לטיפול כי הוא עובד שעות רבות מחוץ לבית. מגיע שלב של היום שהתינוק עלי, צורח, הציצי שלי כבר לא מסוגל יותר אבל התינוק דורש ציצי ובקבוק סימילאק לא מרגיע אותו, ואני פשוט בוכה ת'נשמה ומקללת את הרגע שבו נולדנו. ואני מרגישה אשמה. גם על המחשבות האיומות שעוברות לי בראש, וגם על כך שאין לי כוח בכלל לילדה בת ה4 שלי. אני רואה אותה סך הכל בבוקר כשאני מארגנת אותה לגן, ו 3-4 שעות כשהיא חוזרת. ועדיין אני כל כך מותשת מהטיפול בתינוק, שאין לי כוח אליה. ולא מגיע לה שאהיה קצרת רוח איתה, אבל אני לא מצליחה אחרת. אני פשוט מותשת! נפשית ופיזית. ובעיקר מרגישה אשמה שככה אני מרגישה. איך מתמודדים?
אמהותאמהות
💬5 תגובות👍1 לייקים