היי כולן.. אשמח שתקראו אני כמה חודשים בודדים אחרי לידה, הארכתי את החופשת לידה ולאט לאט חזרה לשגרה. קשה לי לשחרר ומצד שני חייבת לעבוד כי המצב לא ווואו הפואנטה- אני מפחדת מהצעד הזה ולא רק זה אני מרגישה לבד אין לי חברות מלבד 2 שלא מבינות אותי כי הן לא אמהות/נשואות ואני עם ילד ראשון אני בקושי יוצאת מהבית, גם בגלל המצב וגם בתכלס כי אין לי חברות. ישלי קליניקה בבית של ציפורניים אני מאוהבת בעבודה הזו אך לצערי לא מצליחה למלא יומן (אחת הסיבות שצריכה לצאת לעבוד בחוץ) וגם זה עושה לי רע אני מרגישה כשלון ורע לי לוותר על החלום שלי אבל אין לי ברירה אלא אם יקרה נס ופתאום מלא יקבעו מה שלא יקרה.. אני הובחנתי עם דכאון אחרי לידה ותאמינו לי שנלחמתי בזה מאוד.. ההתמודדות לא קלה הבן שלי היה מאושפז כמה פעמים ויש לי תמונות שפשוט לא יוצאות לי מהראש ורע לי אני תמיד מנסה לכפר על הדברים כאילו אני אשמה למרות שאני יודעת שלא אבל זה קשה לי אני מפורקת כי אין לי חברה לפרוק ולדבר ושתבין אותי באמת ואין לי את העבודה שאני הכי רוצה בעולם בעלי מדהים אבל ישלו כלכך הרבה על הראש שלא באלי ליפול עליו גם עם כל זה בנות קשה לי ממש.. אני מחכה לשעות האלה שהבן שלי נרדם כדי לבכות עם עצמי ולהתפרק אנלא יודעת איך להתמודד כבר עם החיים