רגשות אשמה שלום.. הבן שלי כבר תקופה בבית בגלל מצב רפואי, הוא בן שנה וחצי וכמה חודשים ובימים האחרונים הוא עושה ממש בעיות עם השינה הוא עד עכשיו היה נרדם בול ב19 בערב אם לא לפני הגן היה ממש מעייף אותו אפילו שישן שם צהריים וישן עד הבוקר בשקט ובקלות. ןאיתי.. הוא לא מתעייף מספיק. משעמם לו והוא משתגע במשך כל היום. בגלל המצב הרפואי אני לא יכולה לקחת אותו לכל מקום בפרט לא לג׳ימבורי או מקום עם הרבה ילדים. אז התחלנו את השיגרת ערב, ארוחת ערב, מקלחת , בקבוק, שמע ישראל ולישון והוא מתחיל לצחקק, לבכות, לקרוא לי ורני באה ואני שם בשבילו אבל כשאני באה הבכי הופך לצחוק והוא מתחיל לשחק איתי ואני פה כבר מאבדת את הסבלנות שלי ומתנהגת בצורה שהיא לא בסדר. עצבנית, מותשת מהיום, חסרת סבלנות לסיטואציה מתחננת להשם שהוא ירדם כבר והילד בשלו.. זה נמשך כשעה וחצי כל הסרט הזה והוא כולל הרבה בכי שלו בגלל שאני מתעצבנת או שאני שמה לו את הראש בחזרה למיטה ואומרת לישון הוא נעלב ובוכה עוד יותר. ניסיתי גם להרים אותו כמה פעמים ולחבק אבל הוא פשוט חושב שזה פרס, נוגע לי בפנים כדי לשחק איתי ןבקיצור אני מותשת מזה כבר ומרגישה האמא הכי רעה וגרועה עלי אדמות.. מישהי שהתמודדה עם מצב דומה, אשמח לעזרה וטיפים… כי אני על הסף…