חודשיים אחרי הלידה אני מרגישה מוכנה סוף סוף לכתוב ולחלוק את סיפור הלידה שלי, בעיקר בשבילי. שאוכל לעכל ולעבור הלאה ❤️ זה נגמר בניסים גדולים שלא ניתן להסביר 🙏🏼 *סיפור על לידה מוקדמת למי שזה משנה הריון תאומות לא זהות שעבר בהתחלה די בטוב הפך להיות קשה לאט לאט, נכנסתי ליום הראשון של שבוע 32, כבדה וכאובה ומתפללת שהחודשים יעברו מהר😅 עוברית עליונה הייתה במנח רוחבי, מובילה מנח עכוז. יום אחרון לחול המועד של חג הפסח, ערב האזכרה של סבתא שלי הצדיקה. ועובר עליי יום מעייף וקשה יותר מהרגיל, הבת הגדולה-קטנה שלי (הייתה בת 1.7) הייתה ביום רגיש ורצתה שארים אותה יותר מבדרך כלל.. בערב כבר חיכיתי להיכנס למיטה ואחרי המקלחת אמרתי לבעלי "אם הייתי עכשיו בשבוע 36 בדוק היו יורדים לי המים!) ועליתי למיטה להירגע ולנוח..שיתפתי את בעלי שמצד אחד נורא בא לי שזה כבר ייגמר, שאני מותשת וכואב לי ואני לא ישנה ובקושי הולכת שלא נדבר על להסתובב במיטה (סימפיזיוליזיס) אבל מצד שני אני מתה מפחד ורק רוצה לסחוב כמה שיותר כדי שיצאו כמו שצריך בריאות ושלמות. 🙏🏼 הלכנו לישון. 1:20 בלילה מרגישה מן "פלאק" שמשתחרר למטה בבטן וחושבת לעצמי "איזה יופי היא בטח התהפכה! עכשיו היא במצג ראש" אבל בתוכי מרגישה שמשהו לא בסדר, שאם רק אזוז המים יתחילו לרדת. מנסה לדחות את הקץ ובסוף מסתובבת. זרם של מים על המיטה. הלב שלי דופק והקטנה שלי ישנה לידי, אני בהלם. מה עושים עכשיו? מה ההשלכות? מה הולך לקרות?! מעירה את בעלי בשיאאא העדינות והוא החליט לפענח "זה פיפי, תחזרי לישון אין מצב שירדו לך המים" ואני מעירה אותו ומסבירה לו שהוא חייב להתעשת על עצמו! מתקשרת להורים שלי שיעלו לשמור על הילדה, ובמקביל מרגיעה את כולם. את בעלי ואת ההורים, הכל בסדר אני בשליטה (בפנים כלכך לא). חושבת לעצמי שיש עוד זמן, עד שעתיים אחרי ירידת מים צריך להגיע לבית חולים..מארגנת הכל לאט ומשלימה דברים בתיק, מתחילים צירים. כל 5 דקות, לא חזקים מדי ואני בסדר. פתאום הם מ.חילים להצטופף ולהתחזק, יוצאים לאוטו ושם הצירים כבר מאוד מאוד חזקים וצפופים! כל חצי דקה גג. מרגישה לחץ למטה, אומרת לבעלי בבכי שאני רק רוצה שהן יצאו בסדר! ואני מרגישה שהמובילה עומדת לצאת. מתקשרים למדא ומתייעצים, מבינים שאנחנו נגיע לביח מהר יותר משאמבולנס יגיע אלינו. בעלי טס! מגיעים לבי"ח ואני צורחת שהיא עומדת לצאת ושיביאו לי כסא גלגלים, בעלי רץ איתי למיון יולדות ואני בינתיים צורחת את חיי מרוב כאב!! מגיעים למיון ואני מתחננת שיקחו אותי לחדר ושהיא עומדת לצאת! מנסים להסביר לי שצריך לעשות בדיקה, מוניטור, לקחת טפסים ואני צועקת על האחות שאין זמן!!! ושתביא לי אפידורל אבל לזה כבר אין זמן...מעלים אותי למיטה בלי זיהוי שלי אפילו, היא בודקת ונבהלת - מבינה שהמובילה בעכוז ואומרת לי "אל תלחצי, תשמרי אותה בפנים! הרופא חייב להגיע!" אני מבינה שהן לחוצות ומפחדות, שיש פה סכנה. בעלי מסתכל עליי ומרגיע, אומר לי להתרכז רק בו ולא בהן. ואני מתפללת. ופתאום, 2:58 היא יוצאת, מחליקה ממני, בנס גדול בריאה ושלמה!!! 1.850 קג של אושר. מניחים אותה עליי, אני מאושרת ולא מאמינה. כמה שניות אחרי הרופא מגיע מפוחד.. בודק את העליונה, ומבין שהיא מאוד גבוהה, אני מתחננת להמשיך ללחוץ ולא ללכת לניתוח. הוא מסביר שננסה כמה פעמים אבל שמתחילה הפרדות שלייה, ושיש לו חשש להאטות בדופק. אני מנסה פעמיים וזה לא עובד, היא נשארת למעלה. הרופא מציע שנעבור בינתיים לחדר ניתוח ונהיה מוכנים לכל מקרה, מסכימה. מטיסים אותי לחדר ניתוח ושם הוא אומר לי שנעשה נסיון אחרון, מנסה וזה לא מצליח, כואב לי כלכך ואני מבינה שהבריאות שלה חשובה יותר מהכל. אומרת לו להרדים אותי ולהתחיל את הניתוח. 3:28 - השניה בחוץ. 2.210 ק"ג נוספים של אושר. צריכה תמיכה של חמצן. ואני כמובן לא מודעת למצב. מתעוררת בהתאוששות, שתיהן מועברות לטיפול נמרץ (פגיה), שם הן נשארות 28 ימים שלמים. שבהם אני ובעלי עולים יום יום כדי לטפל בהן וחוזרים כדי לטפל בקטנה שלנו. לא מפסידים אפילו יום אחד! זה נגמר בנס גדול, והיום הן איתנו, ממלאות לנו את הלב ואני מודה על כל שניה שהן לצידי. גם על הלילות הקשים (לא האמנתי שאני מסוגלת לזה), העיקר שהן לידי!! ואת הלידה שלהן כנראה שלא אשכח לעולם... מאחלת לכולן הריון תקין, בריא, קליל ולידה במועד בידיים מלאות אמן 🙏🏼❤️

הריון ראשון.. אומנם יש לי עוד שלושה חודשים בעזרת השם ללידה המחשבות והחששות מעסיקות אותי, מפחדת מהלידה מפחדת מהכאב וממה שמצפה לי… מנסה להדחיק ולתת לזמן פשוט להגיע.. איך אפשר לעודד אותי?😳😳

רציתי לקחת אומפרדקס ובעלי הראה לי את זה . הגיוני?

מותר בהריון?

למה אף אחד לא אמר לי שאחד מהאנשים שיהיה לי הכי קשה שיהיו עם הילדה שלי זה בעלי… הוא מתעקש לעשות הכל עקום איתה ולא רוצה לשמוע אותי היא בוכה אני שואלת אותו למה ואמר שכנראה היה לה לא נעים שהחזיק אותה בצורה מסוימת שאלתי אותו אז למה להמשיך? אמר לא יודע הוא בקושי איתה… יוצא בבוקר וחוזר בלילה אני לא רוצה לתקן אותו כל הזמן אבל זה חזק ממני…

בנות מזה? יש לו אותו בושם כבר כמה שנים זה נראה אלגריה? מה אפשר לשים?