העתקתי (פסיכולוגית בכירה כתבה את זה) 1. ההתעדכנות האובססיבית ברשתות ובחדשות מספקת לנו תחושה של שליטה, אשליית שליטה. כאילו אם אנחנו כל הזמן מעודכנים אנחנו עושים משהו בנדון. בפועל לא רק שאינו לא עושים או עוזרים לאף אחד אלא להפך - אנחנו מחלישים ומעייפים את עצמנו ולא משאירים לעצמנו כוחות לעצמנו ולאהובים שלנו שזקוקים לנו כעת. הדבר הנכון הוא להתעדכן במשורה - פעמיים שלוש ביום. 2. תחושת אשם- אם אנחנו לא מחוברים לחדשות 24/7 אנחנו עלולים להרגיש אשמים. דומה ל"אשמת ניצולים" על כך שהם איבדו את יקיריהם/מתמודדים עם התופת ואנחנו "פריבילגים": ולכן אנחנו מביעים תמיכה ע"י החיבור לחדשות. שוב, בפועל, רק מחלישים את עצמנו. 3. הסרטונים והעדויות שאנחנו נחשפים אליהם גדולים משנפשנו יכולה להכיל. חשוב שנזכור שהנפש שלנו היא יקרת ערך וכמה חשוב לשמור עליה ולא להאביס אותה במידע מצמרר בהנחה שהיא כבר תסתדר. ההצעב היא להתייחס לנפשנו כאל "ישות חיצונית" שאנחנו צריכים להגן ולטפל אותה. כמו שאנחנו מעדיפים להימנע מאכילת ג'אנק פוד קיצוני וכדומה עבור גופנו, זה הג'אנק פוד של הנפש וכדאי לשים לב למה שאנחנו מכניסים אליה ובאיזה מינון. 4. לנסות לייצר שיגרה בתוך חוסר השגרה הזה- לתת לעצמנו משימות יומיות קטנות. לא לכעוס על עצמנו ועל כך שקשה לנו לתפקד כרגע בצורה מיטבית. 5. לקחת הפסקות ולעשות דברים שמסיחים את הדעת- לשחק, לשמוע מוזיקה, לעשות פעילות גופנית כלשהי, לראות סרט. כך בעצם נאוורר את הנפש. 6. להיות ביחד- להיות ולדבר עם אנשים שעושים לנו טוב. 7. לחשוב איך אני יכול/ה לעזור. גם בדבר הכי קטן. מה לי יש לתת לזולת. התחושה שעזרתי למישהו חשובה מאוד ועוזרת. 8. להימנע מיצירת פוסט טראומה- גם חשיפה לתוכן קשה כגון סרטון או תמונה יכולה לגרום לפוסט טראומה. קריטי לדבר על זה. לשתף שוב ושוב במה שראינו ובמה שחווינו. עצם החזרתיות והשיתוף עוזרים לעבד. 9. לזכור שכל מה שאנשים צריכים זה שיהיו איתם ויקשיבו להם. לא צריך להגיד "יהיה בסדר". כי גם אם לא בסדר, החשוב הוא שבסוף נהיה מאחורי זה.

יש לבעלי 2 ילדים מנשואים קודמים בני 15 ו17 וילד משותף בן 5 חודשים שזה הילד הבכור שלי והילד השלישי שלו. כרגע אנחנו בונים בית ובעלי ממש בונה אותו פיזית והדבר שהכי חשוב לו זה הילדים שלו. שזה ממש מקסים בעייני, אבל החזון שלו זה חדר לילדים הגדולים שלו. ומתחת לגרם המדרגות לשים את הילד שלנו שזה בקושי חצי חדר אפילו בקושי עריסה אפשר לשים שם. ואני ממש כועסת על עצמי שזה מכעיס אותי כי זה מדהים איך שהוא דואג לילדים שלו מנשואים קודמים. מרגיש שהם מעל הכל אפילו מעל הבן שלנו ומעליי. יש כאן עוד נשים שנכנסו לנשואים לגבר שיש לו ילדים מנשואים קודמים? אשמח לעצה איך לא להרגיש כל כך נורא כמו שאני מרגישה כרגע וזה כמובן רק דוגמא קטנה מני רבות כמו למשל כשהבן שלנו נולד לפניי חמישה חודשים הוא ישר יצא מהבית חולים והשאיר אותי לבד בשביל לנסוע שעתיים הלוך לאסוף את הילדים שלו לפגוש את הילד לומרות שהייתי מותשת מהלידה בשביל שהם לא ירגישו בצד ואז שעתיים חזור להחזיר אותם יצא שביום הראשון ללידה הייתי בלעדיו רק כי רצה להביא את הילדים שלו שהם ירגישו חלק וזה שוב פעם מקסים מאןד אבל מרגיש שבוא פשוט לא רואה אותי כי הדבר האחרון שהייתי צריכה זה את האינטראקציה הזאת כמה שעות אחרי הלידה. ואני מרגישה בן אדם רע רק על הרגשות שלי הלוואי לא הייתי מרגישה ככה

בדיוק 14 יום מהביוץ כאבי מחזור חזקים אבל אין מחזור מרגישה כאילו עומדת לקבל כל רגע מישהי חוותה גם?

שבוע 37+3, תחושה שהבטן ממש מתקשה ותוך כדי כאבי מחזור וגב קרה כבר 3 פעמים בהפרשים של 10 דקות בערך זה צירים?

מתרגשת או לא מתרגשת ? בעלך חוץ מלהביא לך כסף לא עוזר לך בכלום כלום !!!הילדים יכולים לצרוח מהרעב לא יאכיל אותם לא מקלח לא מחתל לא עוזר בדבר היחידי שצריך לעשות שזה כביסות ולהחליף מצעים ( וגם לפעמים לא כי העוזרת מחליפה) חיים אצל ההורים לא שומר בכלל על הילדים ויותר מזה לא נמצא בכלל בבית חוזר בשעות לא שעות יכול לחזור יום בשתיים בלילה יום בארבע לפנות ביקר ויום לא לחזור בכלל , להעלם פתאום לשבוע ולא נותן לך לגעת בטלפון בכלל רק באה לגעת גם כשישן איך שהוא הוא מרגיש ומתעורר מדבר לא יפה לא יוזם איתך יציאות והולך רק עם חברים ועושה מלא צרות מכאן ועד תאילנד נשארת או מתגרשת?

למישהי יש את הכיסא בטיחות של joie I spin 360 כבר תקופה ויכולה לתת לי חוות דעת בבקשה?