הכי נורמלי בעולם. תסמינים קלאסיים של הגיל. התקפי זעם ובכי. בדיקת גבולות. טנטרומים. אצל כל ילד זה טיפה אחר אבל כולן חוות את זה. לא לקחת ללב זה לא אישי. לא להגרר לדרמות שלו זה יעבור לו. באמת שהם עייפים הם בוכים על שטויות. הוא לומד שהוא מדבר ויכול להשפיע על איך שהעולם מתנהל ומאוד מתוסכל שזה לא מצליח . אז תציבי לו אפשריות בחירה בתחום מוגדר ( למשל לא לשאול מה אתה רוצה לארוחת ערב ? אלא לשאול אתה רוצה לארוחת ערב חביתה או לביבות גבינה?) שימי לב מתי הוא מגיע לקצה ולהשתדל לא להגיע איתו לשם ( אם הוא עייף בשש בערב אז להתחיל לחזור הביתה לפני כדי להפחית כמות ויכוחים) וכשבכל זאת יש התקף זעם לא לדבר איתו. הוא לא מסוגל לשמוע אותך כשהוא במצב הזה. לתת חיבוק ולחכות שיחלוף וירגע. להיות רגועה עד כמה שאפשר. ולזכור - אין קהל אין הצגה. אם את לא מופעלת, אז הוא ינסה פחות להפעיל אותך