תינוקת בת שנה ישנה טוב אוכלת בן פורת יוסף הכל ברוך השם רגיל ללא כל סיבה במהלך…

אני בת 27, חוזרת בתשובה מזה 6 שנים ואני פשוט מרגישה שאני הולכת ונובלת. בשביל הרקע- המשפחה שלי חילונים וגם המשפחה של בעלי (שגם הוא חוזר בתשובה), הסביבה שלי בעבודה חילונית ויש לי חברות דתיות כל אחת בדרגה שונה. חזרתי בתשובה ואחרי שנה הכרתי את בעלי בשידוך, התחתנו אחרי היכרות של 4 חודשים ואחרי שנת נישואים (שהאמת היה לי בה כיף ממש עם בעלי) נקלטתי להריון ונולד לנו ילד שחוגג שנתיים, כעת אני בהריון שני ברוך השם ואמורה ללדת בעוד כמה חודשים. אני ובעלי מנהלים אורך חיים חרדי. אני כבר תקופה ארוכה לא שלמה ולא שמחה במקום שבו אני נמצאת ברמה הרוחנית וזה משפיע לי על הנפש ברמה שאני מרגישה שהיא נאכלת בפנים, אני מרגישה שהכנסתי את עצמי למשבצת שהיא לא טובה לי ואני לא מאמינה בה, אני לא מתחברת לחינוך החרדי, יש דברים שאני עושה מבלי להאמין בהם ואני מתוסכלת מזה. בתקופה האחרונה קשה לי מאוד עם הלבוש והבגדים ובכללי מרגישה שרע לי. יצא לי לדבר עם בעלי על זה המון פעמים, הוא מאוד מכיל אבל לעולם לא יבין אותי. יש לי מחשבות בהם אני רוצה להפסיק לרצות את בעלי ואת הסביבה שרגילה אליי ולחזור בשאלה, אני מאמינה בהשם ויודעת שהוא מנהל את העולם אבל קשה לי ואני בטוחה שהוא לא רוצה שאהיה עצובה ושאני אמשיך לחיות שרע לי. אני רוצה לגדל את הילדים שלי בחינוך ממלכתי דתי, להוריד את המטפחת ולהתלבש איך שבא לי. איך עושים את זה? איך חוזרים אחורה מבלי שזה יפרק לי את הבית לגורמים? אני אוהבת את בעלי

מתי להתחיל לתת לתינוק טיפות לגזים ואיך יודעים? לא רוצה לתת סתם