שבוע 31 הריון ראשון ואני מרגישה אני מאבדת את זה! עובדת משרה מלאה עם מנהלת לא מתחשבת, במקביל עושה קורס נורא אינטנסיבי שדורש ממני המון לאחר העבודה. אני לא מצליחה לארגן כלום מבחינת קניות וסידור הבית ללידה שמתקרבת בצעדי ענק. בעלי עובד כל יום עד 9 בערב כך שאני בקושי רואה אותו וגם כשאני רואה אותו אני מרגישה שהוא בקושי מבין את הקושי שלי. הוא לא עוזר לי בכלל בכל המטלות של הבית אלא אם אני מתחננת אליו לעזרה וגם אז נותן לי הרגשה שעושה לי טובה. אני מרגישה ככ לבד. עמוס לי מאוד, גם נפשית. אני מנסה גם להתכונן נפשית ללידה ולמעבר להורות אבל אני מרגישה שאין לי פנאי לזה. אני הראשונה מהחברות שבהריון כך שהן לא באמת מבינות אותי. כל פעם שאני אומרת לבעלי ששאני מרגישה לא טוב או יש לי כאבים וכו אני מקבלת ממנו זלזול כאילו אני מגזימה. צוחק עלי שהרבה זמן לא ביקרנו במיון (כשהייתי רק פעמיים בעקבות דימום). בקיצור אני מרגישה שאין לי תמיכה ברגעים שאני הכי צריכה אותה. וגם לא עזרה. אין חי באמת איזו בקשה או עצה. רק הייתי צריכה לפרוק.

בנות אני מרגישה שאני נשברת אין לי כוח למשפחה של בעלי לא משנה מה אני עושה אני תמיד המפלצת ולא משנה כמה בעלי מדבר איתם כלום לא עוזר בא לי לבכות 😭

איזה שם יותר יפה לבת אשמח לעוד הצעות

שבוע 36 התנפחו לי בצד רק הרגליים מזה ???

עד איזה גיל טרמפולינה/רוקר שימושית לתינוק ?

תגידו בנות יש לי סקירה שנייה רציתי לשאול איך יש בנות שמקבלות את התמונה של העובר מודפסת בשחור לבן (מקווה שהבנתן) חושבות שאם אבקש מהרופא הוא יוכל להדפיס?