שונאת את המתח הזה כמה ימים לפני המחזור , אני ממש מתלבטת עם עצמי אם לעשות…

חייבת רגע שתשמעו בזמן האחרון אני מרגישה שקרה משהו במיניות שלי עם בעלי לא שכבנו שלושה שבועות כי במהלך היום כל אחד בסידורים שלו בעבודה ובאופן כללי היינו בתקופה פחות טובה בזוגיות ואז בערב מתחילה הריצה של ההרדמות והקטן עשה לי בעיות היה מתעורר כל שעה פחות או יותר והיו איזה שלושה פעמים שניסינו ונקטע באמצע כי הקטן התעורר ואז אתמול אחרי שלושה שבועות עד שמצאנו רגע והיה חשק הייתי ממש יבשה למטה וזה אף פעם לא קרה והיה גירוי והיה לי חשק והכל ופשוט היה יובש מטורף וכאב לי מישהי יודעת ויכולה להגיד מה יכולה להיות הסיבה ?

הייתן הולכות לסקירה מאוחרת בשבוע 19+5 אם זה התור היחיד שפנוי?

עגילים בגיל 3 חודשים? בעד או נגד? בת ראשונה אחרי 3 בנים, ממש מתלבטת .

שבוע 22+6, מאז שבוע 12 גלו שיש לי המטומה, היה דימום שנמשך כמעט שבוע ונעלם, שוב בשבוע 19 חזר דימום חזק ממש ומאז אני עדיין מדממת!! לא נפסק הדימום אפילו יום אחד כל יום אני משנה בערך 5 פדים! ולפעמים אני מרגישה בהתקפי כאב בלתי נסבלים .. בבדיקות תמיד העובר היה תקין ברוך השם אבל אני עדיין ממש לחוצה !! בא לי שכל יום אלך לאבדוק דופק! מישהי חוותה את זה? ידוע על המטומה 4*3 ושליה קדמית .

אשמח לעצה, זה ארוך אז תודה למי שתקרא אני ובעלי נשואים כבר מעל 3 שנים ומתקשים להשיג הריון תקין, לפני כשלושה חודשים עברתי הפלה ושיתפנו את אח של בעלי ואשתו, סיפרנו שעברנו הפלה ושאנחנו עצובים מאוד כי רוצים ומחכים לזה מאוד… שנינו זוגות צעירים ללא ילדים והם נשואים שנה. הם חיבקו ואמרו שיהיה בסדר, אחכ האישה שלחה לי פעם אחת לשלומי ואמרתי שיהיה בסדר ומאז לא דיברנו על זה שוב. לפני שבוע במפגש משפחתי עם ההורים סיפרו בהתלהבות תוך כדי שמצלמים שהם בהריון, ההורים כבר ידעו קודם כך שהסרטון נועד לתגובה שלנו. שמחנו בשבילם ובירכנו אותם, נצבט לי הלב שזו הדרך שהם בחרו לספר- תוך כדי שמצלמים אותנו, ובהתלהבות רבה, חשבתי שהיה נכון לספר בעדינות לבד כמו שאנחנו שיתפנו אותם, להראות לנו שהם רואים אותנו, אבל זו הדרך שנבחרה ולמרות כל זאת חייכנו ומחאנו כפיים חיבקנו ואיחלנו להם בהצלחה. מאז לא יצא להיפגש וגם לא לדבר, הם לא כתבו לנו איזשהי הודעה וגם אנחנו לא. מאחר וזו משפחה לא יודעת איך לפעול.. לשלוח הודעה להתעניין בשלומה? ברור שבמפגש פנים מול פנים נתנהג רגיל ואתעניין בה, השאלה אם עלינו לעשות מעבר, מצד אחד רוצה לתת הרגשה טובה ומצד שני הלב שלי פגוע ומרגישה שאותנו אף אחד לא כיבד, לא חשבו להתייחס ברגישות למצב שלנו למרות שזה ברור לכל שאנחנו בתקופה נמוכה מאוד בחיינו וזה נושא מאוד רגיש, מחברים כבר התאכזבנו בעבר ועכשיו כשזו משפחה זה אפילו קשה יותר, בטוח לא נגיד להם כלום, כי זה לא יעזור. השאלה שלי אם צריך לעשות משהו מעבר… לא יודעת איך נכון לפעול