צריכה עצה גיליתי השבוע עד כמה גיסתי צבועה ואוהבת שופוני זה מתסכל אותי נורא, כי זה ההיפך ממני. כל פעם היא ''מציעה את עזרתה'' אבל היא ''אומרת הרבה ולא עושה אפילו מעט'' אני שונאת משקרים לי, ושנותנים לי תחושה ''אני איתך'' אבל תכלס כשזה מגיע לידי מעשה אם לא תקבל מחיאות כפיים סוערות היא לא תטרח להזיז את ה*** שלה היא גרמה לאמא שלי לחבב אותה כיוון שהיא נותנת לה מתנות גרנדיוזיות וגורמת לנו להרגיש לא בסדר שמתי לב שהיא ''ממזרה'' סליחה על הביטוי אבל כשהיא רוצה שנעשה משו אז היא נותנת תחושה כאילו עוד שניה היא תורמת את אחד האיברים שלה כדי למסור נפש על מנת לעשות את זה. וכל זה רק בשביל שיגידו לה ''לא, לא צריך'' יש לה גם משפט שתמיד אומרת בצחוק ''לשון הרע כן מדבר אלי''. זה מרגיז אותי נורא כי כשאני אומרת דברים אני בהחלט מתכוונת אליהם. וכשלא יכולים מותר גם להגיד ''לא'' וזה בסדר. מאז שהיא יצאה עם אחי לא העזה להרים צלחת או לעזור בניקיון. עכשיו אני לא חושבת שזה צריך ליפול עליה, אבל בכל אופן את באה על מוכן - אין בעיה. אבל מצד האנושיות תציעי עזרה.. בא לי להגיד לה תשאירי את המתנות המפוצצות שלך בבית ותתני יד איפה שצריך. לא חלילה בקטע רע אבל זו לא חוכמה לתת מתנות ולראות את אמא שלי עוד שניה קורסת מעייפות כי היא תיזזה כל שישי *לבד* לצערי אני לא יכולה לבוא לאמי מוקדם בשישי כיוון שאני עובדת. (אבל כל השבת אני עוזרת ככל יכולתי, זו חובתי) ובכלל בדר''כ אנחנו לא מתארחים כשהם נמצאים, (כך יותר נוח לאמא שלי). אני יודעת שזה שלה. אבל זה מרתיח אותי שאני יודעת שאמא שלי שבויה השקרים שלה. ושבטוחה שאחי לא בסדר. היא כאילו ''מתייעצת'' איתה מה לעשות כדי לא לצאת המלוכלכת. תכלס כשאני מסתכלת אחורה אני מבינה את אחי.. הוא חכם מאוד לא בא לי לסכסך בין בני זוג ובינה לבין המשפחה אבל אני מרגישה שאני לא מסוגלת להסתכל לה בעיניים ולדבר איתה בכלל ההתנהגות הזאת דוחה אותי ממש 🤮 מה אתן אומרות

בעלי ממש מתעקש שנחכה עד אחרי הסקירה הראשונה לספר על ההריון (גם לבנות הגדולות שלנו או לאמהות שלנו) זה הריון רביעי כשברקע מלא הפלות אז אני קצת מבינה אותו אבל בינתיים אני שבוע 11 אף אחד לא יודע סובלת ממש מהתופעות ומתה לספר כבר לפחות שיבינו אותי קצת במיוחד כשכבר יש בטן וכל הזמן אני בלחץ להסתיר איזה קשה זה... מתי סיפרתן? ואיך?

בננות תמליצו על חנויות בגדים לתינוקות 🙏🏽