סליחה על השאלה האישית בנות בחודש שמיני פלוס שכבר קשה להתכופף ויש לחץ של הבטן…

סליחה על השאלה האישית בנות בחודש שמיני פלוס שכבר קשה להתכופף ויש לחץ של הבטן התחתונה פלוס העניין שהבטן כבר גדולה איך מגלחים ככה על עיוור למטה , לא נעים להרגיש מוזנחת וגם ככה קצב הצמיחה בהריון הוא באקסטרים
💬7 תגובות

תגובות (7)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי29 בינואר 2025 בשעה 21:40
אני בול באותו מצב
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי29 בינואר 2025 בשעה 21:41
מגלחים על עיוור בעזרת חוש המישוש 🫠🫠
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי29 בינואר 2025 בשעה 21:42
הציעו לי לשים מראה למטה אבל לא היה נוח
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי29 בינואר 2025 בשעה 21:43
חחחחחח אני גם במצב הזה אני פשוט מגלחת מה שמרגישה אין ברירה😂
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי29 בינואר 2025 בשעה 21:48
לוקחת מראה קטנה עומדת, מניחה אותה על סולם נמוך ומסתכלת תוך כדי לראות מה את עושה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי29 בינואר 2025 בשעה 21:59
מגלחים מה שאפשר
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי29 בינואר 2025 בשעה 22:02
גם אני בדילמה הזו 🥲

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

* לידה ראשונה חוויה טובה * לפני הלידה חיפשתי בנרות סיפורים חיוביים על לידות ראשונות. היו כ״כ הרבה הפחדות שהבטחתי לעצמי שב״ה אם תהיה לי חוויה טובה אני אשתף עבור מי שמפחדות כמו שאני פחדתי! 39+6. אני כבר שבועיים מדברת עם העוברית מבקשת שתצא. בבי״ח אמרו שאם נגיע ל40 כנראה נעשה זירוז (בלון) כי הייתי הריון בסיכון. הלכתי יחפה על החוף, עיסוי פטמות בערבים, סקס, ועדיין לא הגיעה. וחשבתי לעצמי בראש הכל רק לא זירוז! ממש התחננתי אליה כבר שתבוא. 39+6 מגיע ואני מתעוררת ב6 בבוקר לתחתונים רטובים, תהיתי אם זה ירידת מים כי זה לא היה הרבה. טפטופים לאורך כל היום, לא בטוחה שזה זה, אבל בצהריים התחילו גם צירים שונים מהברקסטונים הרגילים (כאבי מחזור עמומים כאלה) אז יצאתי לבי״ח. יש ירידת מים, אין פתיחה. רצו לזרז אותי עם בלון בגלל הירידת מים (סכנה לזיהום) ולא הסכמתי. התעקשתי שיתנו לי זמן כדי שאנסה לקדם טבעית. לאט לאט התפתחו צירים שנהיו כבר מאוד כואבים אבל עדיין נסבלים, טנס, מקלחות חמות והרבה נשימות. בערך 12 שעות בפתיחה 1/1.5 לא מתקדם והצוות כבר מתחיל ללחוץ כי אני תופסת חדר לידה והם מפחדים שיזדהם בגלל הירידת מים. בבוקר הסכמתי לקחת פיטוצין למרות שמאוד פחדתי מזה עקב סיפורי זוועות. כן הצירים כאבו יותר מלפני והרווחים בין הצירים היו יותר קטנים אבל כן נסבל. אני דמיינתי את הגרוע מכל ולא כך היה! הצירים כן היו כל-כך אינטנסיבים שלא הצלחתי להרפות מה שגרם לכך שלא התקדמה פתיחה. המיילדות שיכנעו אותי שהאפידורל ישחרר אותי ויעשה טוב, וכך היה, מפתיחה 2 ל10 בפחות משעתיים. פשוט הייתי צריכה להירגע וזה מה שעשה האפידורל. וכבר לא כואב!!! הכל טוב!!! נחתי. לא הרגשתי צירים. זה היה מדהים. סופסוף נרגעתי ויכלתי לנשום. באיזשהו שלב עם האפידורל הרגשתי לחצים (אבל לא כאבים!) כאילו יש לי קקי. המיילדת בדקה, פתיחה 10! קדימה! מתחילה ללחוץ המיילדת מכוונת מרגישה את הרגליים והכל (פחדתי שאהיה משותקת בגלל האפידורל ולא! המינון היה מושלם!) לחיצות של 40 דקות שטסו, שלא כאב לי לשניה והמלאכית שלי יצאה הזמן טס לי, מהרגע שהגענו לבי״ח עד שהיא יצאה, הרגשתי במימד זמן אחר (למרות שהייתי בחדר לידה כמעט 24 שעות) וזה הסיפור שלי. הייתה לי חוויה מושלמת כן זה אפשרי. תסמכו על הצוות הרפואי אבל תקשיבו גם לאינטואיציה. זה נכון מקבלים כוחות ואחרי רגע שוכחים הכל והדבר האחרון שאני זוכרת זה את הכאבים! אתן מסוגלות! בהצלחה לכולן ובידיים מלאות!
💬5 תגובות❤️3 אהבה👍14 לייקים