היוש הבן שלי במעון פרטי והוא חולה כל שבוע ובקושי הולך למעון. פיטרו אותי כי אני…

היוש הבן שלי במעון פרטי והוא חולה כל שבוע ובקושי הולך למעון. פיטרו אותי כי אני מחסירה בגללו הרבה (אין לי עזרה מההורים), בכל מקרה כנראה שאנחנו הולכים איתו לניתוח שקדים, גם שלישי וגם כפתורים וצריך לחכות שלא יהיה לו חום לפחות שבועיים ואז לנתח. אחרי הניתוח יש החלמה של 7-10 ימים . בקיצור יצא שהוא לא ילך למעון חודשיים בערך סהכ. לגיטימי לבקש מהגגנת שלא תפקיד את הצק?
💬6 תגובות

תגובות (6)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי29 בינואר 2025 בשעה 07:45
השאלה מה חתמת איתה בחוזה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי29 בינואר 2025 בשעה 07:45
לגטימי לבקש השאלה מה היא תעשה עם זה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי29 בינואר 2025 בשעה 07:47
תנסי לבקש לספר לה על מצבך אולי היא תתחשב
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי29 בינואר 2025 בשעה 08:14
קודם כל לבדוק מה רשום לך בחוזה. שנית את צריכה גם לראות את נקודת המבט שלה: אומנם הילד חולה אבל תופס מקום בגן, יש לה גם הוצאות של ניהול העסק מן הסתם. גם אם הילד יהיה במלחה חודש או חודשיים היא לא תוכל לקחת ילד אחר במקומו
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי29 בינואר 2025 בשעה 08:34
כן אבל מה אנחנו אשמים.. לא ידענו שזה יהיה ככה.. תאמיני לי שלא כיף לנו במיוחד לאור העובדה שאני פוטרתי ולא מפרנסת כבר מעל חודשיים, וצריכים לשלם משכנתא גבוהה, חשבונות, קניות.. לא סוגרים את החודש. מעבר לזה קשה לי עם הילד מאוד לבד הוא שובב רציני ואני רק מחכה שבעלי יחזור מהעבודה כדי שיהיה איתו קצת ויתן לי כמה דקות לעצמי..
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי29 בינואר 2025 בשעה 08:41
תבקשי תשאלי תראי אולי תסכים

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

דיכאון. היריון קשוח, דלקת בשתן, צירים משבוע 25, קיצור צוואר, אשפוז ושמירת היריון. אני מתה על העבודה שלי אבל יותר מידי זמן בלי לשכב ומתחילים לי צירים ולכן לא יכולה לעבוד. בנוסף לזה התגלתה סכרת היריון קלה שמצריכה שינוי תזונתי. שוכבת במיטה ובוכה כבר כמה ימים. מתגעגעת לחיים של לפני. כועסת על היקום שהפיל עליי את זה. אין לי חשק לעשות כלום, אין לי תחביבים, אין אוכל מפנק בגלל סכרת, אין קניות באינטרנט כי המצב הכלכלי לא מאפשר. לא בא לי ללכת לטיפול, וגם לא יכולה פיזית וגם לא חושבת שזה יעזור. לא רוצה ללכת לפסיכיאטרית אני לא מעוניינת בעוד כדורים (כבר מקבלת ssri) כולם אומרים לי - לפחות יוצא מזה משהו מדהים בסוף, וואלה, לא רואה את זה מרוב שקשה לי ומרוב שזה רחוק. לא מרגיש לי ששווה את זה ולא מרגיש לי שיוצא מזה משהו מדהים, אני רק חושבת על מה יכול להשתבש אחרי הלידה, כמו שהכל משתבש בהיריון. אני מקווה שהכל ישתנהכץ כשאני אראה אותו ואחזיק אותו. בינתיים... אני מקווה לשרוד.
💬3 תגובות