איזה ילד מתוק! תמיד להראות לו כמה את רואה את כל הטוב שבו, כמו שאני בטוחה שאת עושה. ואף פעם לא מזיק להתייעץ ולקבל הכוונה מאנשי מקצוע, חיבוק!

לחזק אותו וגם לבקש מהצוות לעשות זאת כשהוא מתנהג בצורה חיובית וכמובן להפסיק התנהגות אלימה מיד, אבל לא "להיתקע" על זה ולהשאיר אותו במעגל של תסכול. נשמע שלא פשוט לו והתסכול בא לידי ביטוי באלימות כפי שאת מתארת... להסביר לו שאי אפשר לרכוש כך חברים זה נכון אבל לא בדיוק יעיל, הוא צריך לקבל כלים למה כן לעשות. הדבר הנכון מבחינתך זה להתחיל בשיחה עם הגננת ולקבל מידע כמה שיותר מפורט למתי ואיך זה קורה וסיטואציות ספציפיות שמביאות אותו לזה. באותה נשימה לקבוע לפסיכולוג התפתחותי לאבחון. אם זה משהו ממושך ולא תקופה כי עובר עליו משהו, זו הדרך בה מומלץ לפעול. יחד עם פסיכולוג הייתי קובעת עם מטפל רגשי באמנות / בע"ח או מה שהילד מתחבר אליו. זה יכול לסייע להבין את הרקע לאלימות ולתת לו כלים להתמודדות. בהצלחה.

מוסיפה שחשוב מאוד לטפל בבעיות חברתיות בשלב הזה ולא לחכות ולדחות לתקופת בית הספר, שם יש פחות סובלנות לנושא האלימות והילדים פחות סלחניים ויותר "זוכרים" לו את זה אחרי, מה שיכול להעצים את הבעיה.

תקחי אותו לטיפול רגשי המטפל/ת תסביר לך גם איך להתמודד וגם הילד ידע איך להתמודד עם זה. בתור אמא שהילדה שלה עברה התקפי זעם בגיל צעיר בגלל מלחמה גירושים ומעבר והכל קרה בשנה אחת, תהי קשובה לקטן שלך