אני. אני בנאדם שמאוד צריך את הבית שלו, הפינה שלו, המיטה שלו והפרטיות שלו. בגלל שהייתי אחרי קיסרי חירום כן אמא שלי היתה מגיעה פעם ביום לשעה-שעתיים למלא לי מקרר באוכל (ולבעלי. שהיה סטודנט בתקופת מבחנים) ולעזור לי. קצת עם עבודות הבית שאסור היה לי לעשות בגלל הניתוח

לי לא הייתה אופציה כזאת ועבר בסדר ברוך השם מתרגלים להכל

אני חושבת שאם זה אפשרי זה חובה , זה מקל ככ

אני. לעולם לא חשבתי שזאת אופציה טובה ללכת להורים אחרי הלידה. לקח לי כל כך הרבה זמן לעזוב את הבית של ההורים שלא ממש רציתי לחזור לשם ועוד עם תינוק. לידה וחיו של תינוק ( ותינוק ראשון במיוחד) אירוע כל כך אינטימי לזוג. זאת התנסות חדשה , זה חוויות שלא יחזרו וזה משהו שמאוד חיזק את הזוגיות שלנו. העדפתי לחזור הביתה, לאזור הנוחות שלי והסתברתי יפה מאוד עם בעלי. אמא שלי באה לבקר אותי , במיוחד בימים הראשונים הייתה באה הרבה כי גם הייתי אחרי קיסרי. אבל רוב היום זה אני בעלי והבייבי