שבוע מבורך ,יש פה בנות שילדו בפעם הראשונה ולא הלכו לגור קצת אצל אמא לקבל עזרה ?…

אני. אני בנאדם שמאוד צריך את הבית שלו, הפינה שלו, המיטה שלו והפרטיות שלו. בגלל שהייתי אחרי קיסרי חירום כן אמא שלי היתה מגיעה פעם ביום לשעה-שעתיים למלא לי מקרר באוכל (ולבעלי. שהיה סטודנט בתקופת מבחנים) ולעזור לי. קצת עם עבודות הבית שאסור היה לי לעשות בגלל הניתוח

לי לא הייתה אופציה כזאת ועבר בסדר ברוך השם מתרגלים להכל

אני חושבת שאם זה אפשרי זה חובה , זה מקל ככ

אני. לעולם לא חשבתי שזאת אופציה טובה ללכת להורים אחרי הלידה. לקח לי כל כך הרבה זמן לעזוב את הבית של ההורים שלא ממש רציתי לחזור לשם ועוד עם תינוק. לידה וחיו של תינוק ( ותינוק ראשון במיוחד) אירוע כל כך אינטימי לזוג. זאת התנסות חדשה , זה חוויות שלא יחזרו וזה משהו שמאוד חיזק את הזוגיות שלנו. העדפתי לחזור הביתה, לאזור הנוחות שלי והסתברתי יפה מאוד עם בעלי. אמא שלי באה לבקר אותי , במיוחד בימים הראשונים הייתה באה הרבה כי גם הייתי אחרי קיסרי. אבל רוב היום זה אני בעלי והבייבי

אני. זה היה נהדר. הייתי אחרי ניתוח קיסרי בפעם הראשונה והכי טוב היה לחזור לבית שלי ולשקט שלי רק אני בעלי ולהכיר קצת את התינוק שלנו. במובנים מסויימים זה הרגיש כמו ירח דבש שני

המשפחה באו אליי יותר ועזרו לי עם לנקות אוכל וכל מה שצריך הכי כיף בבית שלך עם המקלחת והדברים שלך, חדר השינה והכל ככה לפחות אני העדפתי..

אני. בשבוע הראשון עד הברית באה אלי כל יום לעזור

קשה וקשוח! בלי עזרה של אף אחד.. משכתי 4 לילות בבית חולים והשתחחרתי אחרי 5 ימים (בקושי תפקדתי עם תפרים, וכאבים בעצם הזנב (בעלי היה בחופש יומיים איתי) וחברה שכנה באה מלא לעזור בבקרים להכין לנו ארוחת בוקר ואז היתה אומרת אני פה לכי להתקלח ולהתלבש... ותוך חודש חזרתי לעצמי ולשגרה פחות או יותר