הריון שני ואני מרגישה כל כך מאוכזבת מבעלי עד לפני שהפכנו להיות הורים היינו זוג שמאוד דואג אחד לשני ובהריון הראשון שלנו הרגשתי מאוד לבד אמרתי לו את זה כמה פעמים וכלום לא השתנה. זאת הייתה תקופה מאוד קשה בשבילי מצד אחד מאוד התרגשתי להפוך להיות אמא לראשונה, זה היה החלום שלי ממש ככה! אבל מצד שני הוא לא היה מחובר לסיטואציה והרגשתי בודדה. אני לא בחורה שמשתפת בדרך כלל לא חברות ולא אחיות או אמא בתחושות שלי כדי לא להיות נטל וגם כי אני יותר בנאדם שמקשיב רק לבעלי אני מרגישה בנוח לספר לחלוק ולבכות אבל הוא לא היה שם ולא ידע להכיל את הסיטואציה ועברתי את התקופה הזאת עם הרבה דמעות והתחושה של בדידות. אחרי הלידה הראשונה היו לי חודשיים מאוד מורכבים לא רציתי לראות אף אחד רק להיות עם התינוקת שלי. יזמתי שיחה עם בעלי ואמרתי לו את כל שעל ליבי, שהוא איכזב אותי, שהרגשתי לבד ושעם כל האושר בחוויה הזאת אני לא אשכח את הבדידות שהרגשתי בחברתו ואת העצב היה לי בכל פעם שהוא לא שאל לשלומי או חיבק וחיזק אותי בתקופה הזאת. הוא הבטיח בשיחה הזאת שבהריון הבא זאת תהיה חוויה מתקנת ואמר שהוא מבין אותי ושהוא לא ידע להתמודד עם התקופה הזו מהמחשבה להפוך לאבא וכו היום אני שבוע 20 הריון שני ברוך השם ואני מרגישה אותו הדבר חוסר התעניינות הרבה פעמים אני אומרת לו שבא לי משהו והוא לא עושה עם זה כלום או שהוא יודע שאני כאובה ועם בחילות והוא לא שואל לשלומי. עכשיו נגיד קמנו בבוקר והוא לא אמר לי בוקר טוב או איך אני מרגישה לא נשיקה לא כלום רק לילדה שלנו כי הבאתי אותה למיטה שלנו ועד עכשיו אני במיטה בוכה באמת שזה מדכא אותי. יש לנו תקשורת מדהימה אני אומרת לו הכל והוא לי אתמול אמרתי לו למה אתה לא מתעניין למה אתה לא יוזם מגע חיבוק?? למה כשאני אומרת לך שאני מרגישה תנועות אתה לא מראה התלהבות.. הוא שותק לפעמים הוא מתבייש אומר לי את צודקת אבל בכללי האדישות הזאת והחוסר רגישות מאוד מאכזבים ומדכאים אותי.