היי יש לי את המוניטור (המושלם) הזה עוד מהילדה הראשונה ועכשיו לילדה השניה אני…

אז ילדתי הבוקר בן ב"ה. החלטתי שאני לא רוצה לעשות אירוע ברית למרות שמאוד רציתי ושאפילו הייתי מעט בצער בגלל "חששות שיפול לי הברית על חג כלשהו" אבל כרגע לא בא לי שום דבר, בא לי לעשות לו לבד רק המשפחה המצומצמת וזהו משהו מאוד קטן בבית/בבית כנסת עם רב ומוהל ולסיים בזה.. אני מרגישה שאני לא במצב שבא לי לחייך ולהיות נחמדה לאנשים שלא ממש בא לי עליהם כרגע (לא אנשים ספציפיים אבל בכללי לא בא לי על אף אחד כרגע) בא לי להחלים ולהתאושש ובא לי לסיים עם זה מהר ולהיות כולי של התינוק שלי. המשפחה של בעלי מתקשרת 80 פעם בשעה וכל פעם אדם אחר ללחוץ עליו לרוץ לסגור אולם ולרוץ לסגור דברים ולעשות וגם שאני מסבירה שרגע אני צריכה זמן שניה הם ממשיכים וממה שהצלחתי לשמוע הוא די זורם איתם ומספק אותם בתשובות שלו. זה גורם לי לא לרצות אף אחד אבל אף א ח ד ברגע הזה, מבחינתי אני בעלי והבת שלנו הגדולה זהו!!!! ועוד הם עושים לי מצפון על כך שהסבא נורא נורא רוצה את המסיבה הזאת כי זה נכד ראשון עם השם משפחה שלו ושהוא רוצה שאתן לו את השם שלו.. אני בוודאות לא בדיכאון אבל הם גורמים לי ללחץ נפשי כי אני מנסה לא להתפוצץ על בעלי בגללם ואני משעה לשעה מרגישה רע בנפש שלי רק בגללם ונמאס לי!!!!!! הייתן עושות משהו בשביל לרצות או שממשיכות בדעה וההרגשה שלכן? אני קורסת אך ורק בגללם.

בנות מותר לקחת בהריון שבוע 18 קלבטן??? כאבי בטן מטורפים מהבוקר ולא מפסיקה לשלשל