בלוג שבוע 39. אולי השבוע הכי ארוך שלי מתחילת ההריון. כל יום נצח. הגוף שלי מתוח. מחכה שמשהו יקרה. אני מתעוררת מלא בלילה. אולי התת מודע שלי מצפה. לא רגוע. בטוח שהינה, עוד רגע הצירים יגיעו. אני מסדרת את הבית ביסודיות שלא אופיינית לי ומקפלת את כל הכביסות כל ערב. רוצה שהכל יהיה מסודר ונגיש בימים שאני לא אהיה. אבל כלום. עוד יום ועוד יום. ואני לא הופכת קלה יותר. להפך. אני כבר בקושי הולכת. הוא שמן כבר וכבד הגור שבבטן. היום אני כבר קצת מיואשת. שוכבת במיטה. עוד בוקר של ציפייה. אם את עוברת את זה כמוני את בטח מזדהה. אנחנו בסוף אני יודעת, כולם סביבי אומרים לי את זה. אבל הם לא סופרים את הימים כמוני. קטנצ'יק שלי אמא מחכה לך כל כך. אולי תבוא היום? מוקדש לכל אלו שנמצאות בסוף בסוף. כמוני.