אחת ולתמיד שבוע 36 זה

גיליתי את זה אתמול למי שלא מכירה ממש נחמד סירטונים קצרים של דקה שתיים מכל מיני רבנים וגם אקטואליה במקום לראות בטיק טוק או סרטונים קצרים ביוטיוב זה תחליף מושלם

כותבת כדי לפרוק קצת. הריון תאומים, מאושפזת מעל חודש בבית חולים. עכשיו בשבוע 26, מרגישה שבגלל האשפוז מפספסת את כל הדברים הטובים שתכננתי להריון הזה-כמו צילומי הריון, הכנת החדר, בחירת דברים וביקור בכנסים להריוניות, כמו גם קורס הכנה ללידה. הכל סובב כרדע סביב מצב בריאותי שלי ושל העוברים ומרגישה ממש פספוס מבחינה רגשית בגלל הדברים האחרים. איך מתגברים על זה? חושבת על זה שלא יהיה לי צילומי הריון ונהיה לי עצוב. מבינה שזה לא הדבר החשוב והעיקר הבריאות, אבל עדיין מתסכל אותי שזה הריון ראשון ולא אזכה לאותם הדברים שחשבתי עליהם בתחילת ההריון.

איך משחררים את הילד לטיול שנתי בפעם הראשונה מבלי להיות אכולת חרדות כל היום? נוסעים באוטובוס מרחק נסיעה של שעה וחצי בערך לכל כיוון מהבית. המקום עצמו של הטיול לא מסוכן, נמצא באיזור בטוח סך הכל. אבל עדיין הדרך לשם, דרך כביש 6 עם כל הפסיכופטים בכבישים. ונהגי אוטובוסים שנוהגים בצורה פראית(והיו מלא תאונות של מעורבות אוטובוס עם ילדים) מדובר על טיול לשעות בודדות, לכיתה א. ועדיין אני בחרדות שיא. רציתי להיות הורה מלווה אבל בחרו הורים לילדים "בעיתיים" יותר כדי שיוכלו לעזור לפקח עליהם.