תודה לאל יש לנו צמודים, הקטן בן 3 וחצי. תמיד דיברנו עד ילד נוסף והסכמנו לחכות שהקטן יסיים גן עירייה. תודה לאל הגענו לשלב ועכשיו רוצה הריון נוסף, מציינת שאני בת 35 בעלי טוען שהוא רוצה מאוד הריון נוסף אבל פתאום רק עוד שנתיים שלוש. או לחלופין אם נעבור לצפון/ דרום. (שנינו עובדי מדינה מרווחים טוב וגרים יחסית במרכז) מנסה בכל דרך להסביר לו שעם הגיל זה לא יהיה קל יותר ומבחינה כלכלית- ההבדלים לא היו משמעותיים עוד 3 שנים להפך, המחייה רק מתייקרת בזמן שהמשכורות לא.. ניסיתי בכל דרך לדבר לליבו ולהגיון שלו-לא עוזר. יש פה בנות שהיו בסיטואציה זהה? איך הצלחת ל״שכנע״? לא מתכוונת להביא ילד ששנינו לא חושקים בזה באותה מידה מצד שני לעולם לא אסלח לו אם הוא בסופו של דבר ימנע ממני להגשים את עצמי בלהיות אמא לילד נוסף. חשבתי אולי לשלוח לו כל מיני סרטונים של רבנים שמדברים על זה שכל ילד עם הברכה שלו/ לא דוחים רצון של אישה ילד/ או בכלל מי מבטיח לך שכשתרצה זה יגיע בקלות? מישהי מכירה משהו כזה או כל דבר אחר שיעזור?

פוסט פריקה כל החופש של סוכות לא עשיתי כלום עם הבן שלי הגדול בן 3. התינוקת בת החודשיים הייתה עם חום ביומיים הראשונים של החג שהיינו גם ככה עם המשפחה, יומיים היה בקייטנה וביום האחרון שלא שלחתי לקייטנה כי רציתי לנסוע לצפון איתו ועם הקטנה ועם בעלי, ירד גשם שביטל את התוכניות. אתמול נפגש עם חברים בבוקר וחוץ מפגישה עם החברים מהגן פעמיים (אחת שבוע שעבר ואחת בתחילת השבוע שהם ממש נהנו והיו בעגלות קפה ואחד אצל השני) לא באמת עשיתי איתו אטרקציה והייתי איתו. גם איפשהו רציתי שהחופש ייגמר שהמסגרות יחזרו אבל מצד שני גם התבאסתי כי לא הספקנו לעשות איתו דברים כיפיים ממש רק כמשפחה. רציתי גם לעשות קמפינג אבל בגלל שהקטנה לא הרגישה טוב איפה קמפינג ואיפה נעליים. ועכשיו יהיו ימים קרים יותר אז בכלל.. ולא רוצה שהחופש ייגמר כי כבר עכשיו מתגעגעת אליו ולא יהיה לי את כל הזמן איתו כמו שהיה עד עכשיו כי הגן גם מסתיים מאוחר ולמרות שאוספת אותו מוקדם, זה לא אותו דבר. קיצר סתם מרגישה אמא חרא שגם לא עשתה איתו דברים בחופש וגם רצתה שיחזור קצת לגן כי כבר היה לי קשה אבל מצד שני לא באמת נהניתי ממנו עד הסוף במהלך החופש אז כבר מתגעגעת אליו. אוף והם גדלים ממש מהר ופשוט לא הערכתי נכון את החופש הזה איתו והסופשים לא מספיקים איתו. סתם תחושת באסה כללית.