וזו רק ההתחלה להלהה

היא בגן?

לי זה קורה...עם ילד בן שנתיים וחצי לא בגן. כך שהוא לא מחקה אף התנהגות. זה ממש בא ממנו. לאחר התייעצות הבנתי שזה טבעי. את צריכה בכל פעם להיות ברורה ולהגיד לה שזה כואב לך . לא להגיד לא נעים. מכה זה כואב, זה לא רק לא נעים. תעשי מעקב מתי היא מרביצה? כשהיא לא מקבלת מה שרוצה? כשאומרים לה לא? מעייפות? תשקפי לה מה שהיא מרגישה מאוד בקצרה: אני רואה שרצית את ה.....ולא הסכמתי לך אז את כועסת. מותר לכעוס. אסור להרביץ. אל תתייחסי לזה שהרביצה יותר מידי. היא רק תלמד שההתנהגית הזו מביאה לה יחס ותמשיך להתנהג ככה. ומכאן והלאה כשהיא כועסת והיא תסחר לא להרביץ, את תפרגני לה. תשקפי שוב. תגידי לה: אני רואה שאת כועסת ולא בחרת להרביץ. כל הכבוד אלופה! ממש להרים לה. להסיח את דעתה מהכעס ולתת לה אופציות אחרות למה שרצתה ולא קיבלה. הרעיון הוא שהיא תבין שעל יחס שלילי היא לא תקבל מה שהיא רוצה וגם לא תגובה. לא שלילית ולא חיובית. וברגע שהיא תתגבר היא תקבל תגובה מפרגנת חיובית כיפית על אף שקשה לה. היא קטנה אבל זה מחלחל ומצליח! רק תהיי עקבית. לרוב - זו התנהגות נורמלית של בדיקת גבולות, רצון ליחס, קושי בשליטה בכעס , קושי בדחיית סיפוקים ובאיפוק. כשהם גדלים עם הכוונה נכונה הם לומדים איך לווסת את עצמם ומבינים. סורי על החפירה. פשוט עוברת אותו דבר בהצלחהההה