היי בנות! הבן שלי בן 5 חודשים. יש לו השטחת ראש קטנה. במהלך היום אני משתדלת לשם…

היי בנות! הבן שלי בן 5 חודשים. יש לו השטחת ראש קטנה. במהלך היום אני משתדלת לשם אותו על הבטן וכשמתלונן להפוך על הגב ואחרי כמה דקות של מנוחה להחזיר להיות על הבטן.. אני לא יכולה להגיד שרוב היום הוא נמצא על הבטן, אנחנו עוד לא שם. הוא גם הרבה על הידיים שלי. שמה אותו על הגב רק כשאני צריכה לאכול נגיד או לטפל במשהו בבית. מה עושים? איך אפשר לשפר את זה? האם כדאי לברר על טיפול בקסדה? היה שלב שהרגשתן שההשטחה מתחילה להשתפר? אני מאוד מודאגת, לא רוצה שיגדל ושיישאר לו ראש שטוח מאחורה. תודה רבה🥲
💬4 תגובות

תגובות (4)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי19 בינואר 2025 בשעה 17:32
היי רק רוצה להגיד שמה שאת מתארת זה בול מה שקורה עם הבת שלי מילה מילה ויש לה גם השטחה קטנטנה מאחורה. שאלתי את הרופא בטיפת חלב לגבי זה והוא לא היה מודאג בכלל. פשוט אמר לי להמשיך לשים אותה כמה שיותר על הבטן במשך היום. הם גם אומרים להשכיב במיטה פעם עם הראש לימין פעם לשמאל אבל זה אני פחות עושה פשוט כי היא זזה בעצמה כל הזמן כבר מהלידה אז אין טעם בעיניי. אני חושבת שזה פשוט יסתדר לבד כשהיא תתחיל לזחול לשבת וכו׳. אם את מודאגת תשאלי רופא אבל נראה לי שככל שזה בקטנה זה בסדר
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי19 בינואר 2025 בשעה 18:37
תודה!!! מקווה שבאמת יסתדר כשישבו ויזחלו🙏🏽🙏🏽
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי13 בינואר 2026 בשעה 20:41
היי רציתי לדעת מה איתך? הסתדר?

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

השקעתי בתגובה להריונית ואמא לילד בן 3 ואז הנושא נמחק🤦 מפרסמת בכל זאת, אולי אמא אנונימית תראה: אני גם הכנסתי ילד עכשיו בפעם הראשונה. אספתי אותו ב12 אתמול והיום למרות שהמסגרת מתנהלת כבר עד סוף היום. היום בסך הכל היום הרביעי, והוא לא יודע מה זה להיפרד ממך, זה הכי טבעי בעולם שיבכה בפרידה. כשאני נפרדת אני מפקידה את הילד אצל אחת הגננות. אי אפשר סתם ללכת. הגננת צריכה לנחם אותו באותו רגע ולא לאפשר לו לרוץ אחרייך. הפרידה חייבת להיות קצרה, לא למשוך אותה. זה קשה לכולם. גם הבן שלי עדיין בוכה בפרידות, ואני יוצאת מהגן ועדיין שומעת אותו בוכה מהחלון. אבל אני מסתכלת על הזמן שאני אוספת אותו בצהריים: ביום הראשון הוא פרץ בבכי היסטרי. ביום השני בכה טיפה. ביום השלישי הוא היה מאושר, וגם היום. וזה אומר לי מה עבר עליו במהלך היום. וגם, ביום הראשון הוא היה עצוב בבית (אחרי הגן)לאורך זמן ארוך. בימים שאחרי כך הוא היה שמח בבית. זה הסתגלות...לאט לאט. את חייבת להאמין שאת משאירה אותו במקום טוב שהוא יאהב בטירוף. גם הגדולים שלי התקשו בפרידות, אבל כשאת רואה ילד שרץ אל הגן, עוקף אותך, ורץ קדימה, וכשאת באה לאסוף הוא אומר לך למה באת, רציתי עוד.... את מבינה שהוא נמצא במקום שהוא אוהב, אפילו אם הוא מתקשה בפרידה. לגבי הגמילה זה גם יכול להיות מאוד מאתגר. הגן גם יעזור הזה, שהוא רואה ילדים הולכים לשירותים, ולא יהיה לו נעים להרטיב את עצמו. אל תשאלי אם יש לו, פשוט להציע לו ללכת לשירותים כל כמה זמן. אם הוא מפספס אז שיוריד בגדים לבד, זה גם ילמד אותו עצמאות ויעזור לך להתבאס פחות עם ההריון. לי יש שואב שוטף וכל שלולית מתייבשת ברגע, זה גם מאוד עוזר.
💬3 תגובות