פוסט פריקה. קצת ארוך מזהירה מראש. שנאה זו מילה גסה מדיי אז אני אגיד שחמתי אף פעם לא אהבה אותי, לא משנה כמה השתדלתי להיות נחמדה אליה. למשל להגיד לי מזל טוב ליום הולדת היא לא מסוגלת, לעומת זו היא מזמינה את גיסתי תמיד למסעדה , מביאה מתנות , עושה לה ימי הולדת בבית שלה וכו'. אני כן אדגיש ששתינו פחות ויותר מתייחסות אליה בצורה דומה. אני עם תואר מתקדם, נשואה לבעל מהמם, רבים יגידו יפה , כמעט כל המשפחה והחברים אוהבים ומעריכים, אפילו הבנות שלה מאוד אוהבות אותי, אבל היא לא מסוגלת. אני חושבת שהיא מחוברת מדיי לבעלי לעומת שאר הבנים, ומאז שהתאלמנה (היא צעירה, ואחות במקצועה) היא מרגישה שאני גונבת לה את הבן. לי אישית זה לא מזיז , אני כבר כמה שנים טובות נשואה, ולמדתי להתעלם פשוט. לאחרונה אני מבחינה שהיא מתייחסת אחרת לבת שלי לעומת שאר הנכדים, היא לא מרימה אותה בנוכחות שלי, לא מתייחסת בכלל כשאני נמצאת, לא מביאה מתנות ובגדים כמו השאר, למרות שבעלי טוען שהיחס שלה שונה בזמן שאני לא איתם והוא חושב שהיא עושה בדווקא כדי להציק לי ( לציים בעלי מודע להתנהגות שלה ורצה כמה פעמים לחתוך אבל אני מעודדת אותו לבקר אותה בכל זאת). יש לי בת יפיופה , אינטלגנטית ברמות, עטופה באהבה מההורים והסביבה, אבל עדיין אני חוששת שהיחס הזה ישפיע עליה. האם אני צריכה לחתוך? לעודד בעלי בניתוק הקשר(למרות שאנחנו בקשר מאוד טוב עם האחים והאחיות שלו) ? או פשוט לנתק בעצמי ולתת לבן ולנכדה לבקר בלבד( הבעיה שלי שאני לבד בזמן הביקורים שלהם ומרגיש לי שאני מפספסת זמן "ביחד " עם בתי ובעלי במיוחד שרוב הביקורים הם בסופש)