אבא שלי הסנדק בברית בעלי רוצה את אבא שלו ואני לא רוצה אבא שלו איש דוחה לעומת…

בנות תגידו, הייתן נוסעות מחר שבת להורים במרחק של רבע שעה נסיעה (יש להם ממד) בעלי מפחד שהילדים יצאן (הוא בעצמו נהג וכל היום בחוץ) מה דעתכן??

לא רציתי לכתוב את הפוסט הזה לא רוצה להתמרמר ולהרגיש מסכנה אבל המצב שלי פשוט גרוע. אין לי חברות אין לי משפחה אין לי עבודה וגם המצב עם בעלי לא וואו ואנחנו כנראה מתגרשים אני בהריון ראשון בחודש שישי כל היום עצובה ומדוכאת לא באלי להמשיך לחיות פה , אני מרגישה שאין לי סיבה מרחמת על התינוקת שבבטן שלי ומצטערת בשבילה כל כך אני יודעת שהיא עוברת כל מה שאני עוברת וזה דברים קשים!!! לא דמיינתי שככה יהיה ההריון שלי אבל דיי אין לי עוד סיבה להמשיך לחיות אין לי למי לפנות או לבקש עזרה, אני כל החיים לבד ואני לא יכולה יותר קשה לי לחשוב שאני יביא ילדה לעולם כזה ואני כל כך סובלת פה ומרגישה מיותרת אז למה להמשיך להילחם ולחיות כל יום ולהמשיך לסבול, מה הקטע. זהו הייתי חייבת לפרוק

בנות אני חודשיים אחרי לידה , מעשנת ואני יודעת שעדיף להניק ולעשן מאשר לא לעשן בכלל. גם ניסיתי להפסיק ואין אני לא מצליחה אני יותר עצבנית ואין לי סבלנות לכלום. גם ככה הפסקתי לעשן שהייתי בהריון ורק חיכיתי לרגע שאחזור לעשן ואין לזה תחליף אחררר לצערי !! אז בקיצור אני מעשנת מיד אחרי הנקה (מרווח של שעתיים וחצי - שלוש בין הנקה להנקה). בימים האחרונים הילד בוכה ולא נינוח ורק הנקה מרגיעה אותו וככה יוצא שאני מניקה אחרי שעה שעישנתי . מה זה עד כדי כך גרוע? אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמי אני בתסביכים ועם המלחמה הזאת יוצא לי יותר לעשן ואני מתחרפנת כברררררר מהמצב! ניסיתי לשאוב אבל אין פשוט אין לי סבלנות לשאוב חלב כל הזמן וזה גם כואב לי ולא נוח לי אז לשאוב אני לא מוכנה וגם יש לי עוד ילד בבית בן שנתיים וחצי שגם משגע אותי ורוצה שאשחק איתו ואהיה איתו כל שניה כי הוא מקנא ולא קשור למלחמה הוא במילא איתי בבית נכנס רק שנה הבאה לגן עירייה. אבל פתאום הכל ניהיה יותר קשוח עם האזעקות והמלחמה! בקיצור אז לשאוב אני לא יכולה שהילד שלי בבית הוא לא נותן לי גם כי זה גוזל מהזמן שלו ( גם לשאוב גם להביא בקבוק) . קיצור אני לא יודעת מה לעשות . כזה גרוע שאני מעשנת ומניקה אחרי שעה?