בא לי להעביר איזה מסר שמתחיל קצת לקומם אותי. אנחנו בעידן של הצפת ״יועצות הורות״. וזה כבר נהיה אובססיבי!! התוכן שלי ברשתות מוצף בפוסטים ועצות על הורות. מקודם קפץ לי פוסט באינסטגרם של ״איך תגרמי לילד שלך להרגיש שייכות באיסוף מהגן״ ואז רשימת עשה ואל תעשה ברגע האיסוף מה להגיד מה לא להגיד ואיך להתנהג. בחייאתתת רבאקק. איבדנו לגמרי את השכל הישר מה עם האינטואיציה האמהית הבסיסית של מה להגיד לילד שלי כשאני אוספת אותו מהגן. כל המומחיות הזאת בכל מקום שורטת אותנו כי יש ניתוח על כל פיפס הכי קטן שאת עושה עם הילד שלך כל דקה של שניה ביום יש 200 תזות של יועצות. אותי אישית זה מטריף. אני הןלכת לנקות את זה מהאלגורתים שלי כי זה באמת כבר דופק את השכל אבל די אני באמת מציעה לכן לא לשכוח שיש בכן אינטואיציה אימהית מובנית ואין דרך אחת נכונה לעשות דברים ופשוט תקשיבי לעצמכן ושלא תיפלו להינדוס ההתנהגותי הזה ותהנדסו את ההתנהלות שלכן עם הילדים שלכן בצורה מלאכותית וממש אובר-מודעת בכל דקה ביום! ובטח שלא ליפול לביקורת עצמית ואשמה על כמה לא ״מדויקת״ אני כאלה כמו שלי לפעמים קורה. אני שמה לזה סוף. זהו הייתי חייבת לפרוק מעצמי.