צריכה לכתוב את זה כאן כי אין לי מקום אחר. היום לקחתי את הבן שלי לאימון כדורגל…

צריכה לכתוב את זה כאן כי אין לי מקום אחר. היום לקחתי את הבן שלי לאימון כדורגל של הקבוצה השכונתית בסוף האימון הכריזו על משחק הורים נגד ילדים. אני הייתי האמא היחידה שהצטרפה כל השאר היו אבות. הילדים שיחקו כמו שדים. אבל להפתעת כולנו (ושלי במיוחד) הייתי שחקנית מצטיינת וממש טובה מסתבר. כולם נורא החמיאו לי בלי הפסקה על המשחק. אבל לא רציתי לתפוס את תשומת הלב במקום הבן שלי, אז שחזרנו הביתה סיפרתי שהוא שיחק נהדר ושהיה כיף. אבל בקבוצת ווצאפ של הכדורגל כולם ציינו כמה הייתי טובה. ואחת התגובות הייתה ״אנחנו מבינים שהילד ירש את הכישרון בכדורגל מהאמא ולא מהאבא״. בעלי קורא את זה ואומר, אין מצב שהיית כל כך טובה. כולם בטח ויתרו לך. ולא יורד מזה. זה ממש מעצבן אותי בדרך כלל הוא נורא מפרגן ותומך בכל מה שאני עושה. גם במקומות שאולי אנשים אחרים חושבים שהוא מגזים. וזה בא לי משום מקום. אולי בגלל שפגעו לו באגו? זה ממש שטויות. מרגיש לי מטומטם לפתוח על זה ריב. אבל מה? עד כדי כך קשה להאמין בזה? או שאולי אני זאת שחיה בסרט? וגם אם כן, ונניח שהוא צודק למה ככה? אוף תוהה אם להבליג או לא.