אני מרגישה פשוט נורא עם עצמי! קשה לי עם עצמי ממש הבת שלי בת שנתיים ובתקופה האחרונה ההרדמות הפכו לסיוט! היא עייפה ומסרבת לישון היא לא ישנה לבד אלא איתי והיא נרדמת רק כשאני לידה אני באמת נותנת לה את כל החום והאהבה שבעולם אבל ההרדמות לאחרונה הן מתישות אני מוצאת את עצמי איתה בחדר מינימום שעה וחצי שעתיים כל הרדמה עד שאני מאבדת את זה ופשוט צועקת עלייה ואני כל פעם בוכה אח"כ ואוכלת את עצמי כ"כ שאיבדתי סבלנות וצעקתי ככה זה לא מגיע לה ללכת לישון בצעקות אבל קשה לייייי אני ממש מפחדת שזה שצעקתי עלייה כמה פעמים לפני השינה יפגע בה בעתיד ויגרום לה לטראומה😢

תגידו יש איזה קפיצת גדילה בגיל שנה או שהקטנה שלי סתם התחרפנה?😂 כשהיא רק נולדה היא שנאה להחליף בגדים הייתה בוכה וצורחת בלי הפסקה,יכולתי להבין את זה,לא כיף להחליף בגדים,להיות רעבים,עם כאבי בטן של גזים וכאלה,אז הבנתי וקיבלתי באהבה וניסיתי לסיים תמיד כמה שיותר מהר,כשגדלה טיפה יותר וואלה הפסיקה לעשות בלאגן בהחלפות בגדים. למדה להתהפך הייתה מנסה כמובן לברוח כל הזמן😂,גם עם זה למדתי להתמודד לא התרגשתי. אבל עכשיו בגיל שנה,בשבוע האחרון+- הילדה בוכה וצורחת כמעט בלי הפסקה כל החלפת בגדים,מידי פעם עוצרת את הבכי כי אני מעסיקה אותה כרגיל,אבל מתחילה לבכות ולצרוח,ולא תגידו שהבגד קטן אז אולי לוחץ לה או מכאיב לה,גם לא מושכת אותה או את הידיים,בחדר חמים ונעים,אפילו מדליקה לפעמים מזגן על חום כדי שיהיה כמה שיותר נעים.אפילו ניסיתי לעשות את עצמי כאילו היא מתלבשת לבד ולהגיד לה כל הכבוד וכאלה כי יש דברים שהיא רוצה לעשות "לבד",ואפילו זההההה לא עובדדדד.מה נסגר?!

היי בנות שאלה הבן שלי בן 3 ואני עכשיו מרגישה שהמרפס מקדימה לא סגור מה עושים מישהי שקרה לה ?