היי לכולם, חייבת לפרוק את מה שאני מרגישה וחייבת עזרה כדי למצוא את התשובות. התחתנו צעירים והיום אני בת 28. אנחנו 8 שנים נשואים, הבן אדם כבר מעל ל6-7 שנים לא עובד בעבודה מסודרת. לפני כמה חודשים עברנו לצפון לדירה של אמא שלו, הדירה לא הייתה ראויה למגורים אבל הבטיח לשפץ. עשה חצי שיפוץ מאז ולא נראה כי הוא מתכוון לסיים בקרוב. אני מתביישת בדירה ולא מזמינה אף אחד. הוא מנסה לעבוד כעצמאי, במשלוחים אבל היו בעיות עם הקטנוע וכמעט ולא עבד. עכשיו כבר לא עובד. מרגיש שכל פעם יש תירוצים והבן אדם נמנע מלעבוד. בקשתי שיהיה שכיר, שתהיה לו הכנסה קבועה אבל טוען שלא יכול לעבוד עם "בוס על הראש". אני במהלך השנים סיימתי תואר ועבדתי כל השנים האלה גם בזמן הלימודים. היום, אני עובדת משרה מלאה בחברה גדולה, מרוויחה בין 7 ל-9 נטו ואני לא רואה שקל מהמשכורת בגלל המינוס בבנק וכי ביטלו לי את המסגרת של האשראי. יש לנו 2 ילדים ואני לא רוצה שימשיכו לגדול במצב הזה. אני כמובן מאוד פגועה ממנו ובזמן האחרון שוקלת ממש לעזוב אותו. בנוסף כבר אין יותר מדי תקשורת בינינו. קשה לי להגיע להחלטה כי אני מפחדת שיהיה לי קשה לבד עם 2 ילדים וכי אין לי הורים בארץ שיוכלו לעזור. חוץ מזה אני לא רוצה לסיים את החיים שלי לבד אם לא אמצא מישהו אחר ומפחדת להתחרט אם בסוף ישתנה ויעבוד בצורה מסודרת. מה אתן ממליצות לי לעשות במצב הזה? אתן חושבות שהוא עוד יכול להשתנות?

מכמה חום הייתן לוקחות אקמול בהריון?

יש לי תורלרופאת נשים ביום חמישי ואני יהיה שבוע 6 אני יודעת שזה קצת מוקדם ואומרים שעדיף 7-8 והאמת שאני מעדיפה גם לחכות אבל אין תורים במרפאה לרופאת נשים ואם לא השבוע אז רק עוד חודש יש תור שזה עוד מלא זמן מה הייתם עושות?

איזה שם יותר יפה לבת?