היי יש פה מישהי שגרה במושב פטיש?

רוצה לשתף ״ חופשת״ לידה היי אמהות יקרות! רוצה לשתף אתכן. ילדתי ב 15/2 תינוקת פגית, בחודש מוקדם . היום , בת 6 וחצי חודשים כרונולוגי מתוקן 4 חודשים אני מרגישה, שאני מאד מאד רוצה לחזור לשיגרה עברנו תקופה קשה שכללה פגיה , אשפוז לפני הלידה, ניתוח קיסרי חירום הבת שלי נסיכה אמיתית ( חולה עליה) אבל היא גם לא פשוטה, אוהבת ידיים , לא אוהבת לטייל בחוץ , עדיין קמה כל שעתיים שלוש בלילה . בקיצור .. אני די שפוכה מהחופשה הזו. אבל כנגד זה, מצד שני . אני נורא חוששת לשים אותה במעון . אולי לא יתייחסו אליה? אולי ירביצו? וגם.. היא קטנה🥹 והמצפון האמהי לא נותן לי ( חשבתי להשאר איתה עד גיל שנה לפחות. שתפו קצת.. מצי הכנסתם למעון? איך התחושה לשחרר? מתי הכי נכון? בתכלס. מרגישה נפשית שכבר קשה לי וחושבת על להשים לקראת אחרי החגים , שתהיה בת 7 חודשים מתוקן , ו 9 חודשים כרונולוגי..

בנות אתן מביאות ויטמין A לבייבי?

הייתה לי חברה ממש ממש טובה מכיתה ח', חשוב לציין שאני בן אדם מאוד מתבודד, אוהבת את הלבד שלי. אבל יש כמה אנשים ספציפיים שאני נותנת להם להיכנס לחיים שלי. עכשיו איתה באמת הייתה חברות טובה, אני תמכתי בה היא תמכה בי, כמובן שהיו כמה ויכוחים, ניתוקי קשר קצרים ואז עוד פעם. אני התחתנתי ולה היה בן זוג, בסוף היא ובן זוג שלה נפרדו, הייתי איתה תמכתי בה בהכל. החלטנו לטוס ביחד לחול לשבוע בקיץ שעבר, לארץ מולדתי. שבוע לפני טיסה גיליתי שאני בהריון.. אחרי הרבה ניסיונות, והייתי מאושרת עד לשמיים.. רק שההריון יסתיים בחודש 5 בלידה שקטה, אבל זה סיפור אחר. בקיצור טסנו לארץ מולדתי, אירחתי אותה בבית של סבתא שלי, והיו לי הרבה דימומים, ואני הייתי בהריון, נבהלתי נכנסתי לדיכאון שאולי זה יפול, ואל יכולתי לצאת לטייל איתה הרבה, אז היא טיילה לבד לרוב כי אני אמרתי לה, כי לא רציתי שהיא תשב בבית בגללי, אבל באמת שלא יכולתי לטייל, הקאתי כל הזמן ועוד דימומים והמון מחשבות רק על ההריון שאני אחזור כבר לארץ, ושהכל יהיה תקין. בקיצור חזרנו וכבר בימים האחרונים ראיתי שהיא קרירה איתי, וגם שנחתנו בעלי באה פגש אותי הביא לי פרחים, והרגשתי שצבט לה שלי יש ולה אין. ואז רצינו לחכות איתה עד שאבא שלה יבוא לאסוף אותה היא אמרה שהכל בסדר ושלא צריך. אז הלכנו עבר חודש והיא יודעת שאני בהריון, ושהייתי במצב לא טוב לא רשמה לי אפילו איך אני. בסוף אני רשמתי מגילה שלמה על כמה שזה מגעיל מצידה ככה אפילו לא לשאול לשלומי, והיה לי הריון קשה, והייתי צריכה את התמיכה הזאת מאנשים קרובים. בסוף היא אמרה שהיא חיכתה לטיול הזה, ושאם ידעתי שאני בהריון למה טסתי או שהייתי נכנסת להריון אחרי הטיול( דיבור של ילדה קטנה ). אני כמובן לא נשארתי חייבת החזרתי לה שזה לעניינה וככה אני החלטתי לנתק איתה. כי ממש גרמה לי לעצבות, ועוד כאשר אני בהריון, בתקופה הכי רגישה שלי. ואז אחרי חודשיים היא רשמה שהיא רוצה לדבר להיפגש איתי לדבר ף, אמרתי שאני לא יכולה כי כבר לא רציתי עוד פעם להיפגע ממנה, שמרתי על עצמי באיזו שהוא אופן. ואז עברתי לידה שקטה, היא לא ידעה מזה כלום. אני אמרתי לה אחרי חודשיים כתבתי לה שאני רוצה לשתף שעברתי לידה שקטה, היא כמובן ישר התקשרה בכתה, אמרה שהיא מצטערת לשמוע. ואז קצת דיברנו אבל לא ניפגשנו, כאילו זה לא מגיע מהצד שלי, כי גם אחרי שעברתי לידה שקטה היא דיברה איתי קצת בטלפון וזהו, כאילו אם היא באמת הייתה אוהבת אותי בתור חברה, הייתה באה אליי אפילו בלי הזמנה, או אפילו שולחת זר פרחים למצב רוח, אני נגיד הייתי עושה ככה, אבל יש משפט שאומר אל תצפה מאחרים לעשות את מה שאתה עושה. וזהו היא נעלמה, ואני טוב לי באמת עכשיו שאני לבד, יש לי משפחה ברוך השם, מחכה להריון שני בעזרת השם, אבל עדיין היא נמצאת במחשבות לפעמים, ולא יודעת כבר איך לשחרר ממנה ופשוט לסלוח. להגיד שאני רוצה לחזור להיות איתה בקשר הדוק , התשובה היא לא, בכלל לא מאמינה כל כך חברויות הדוקות כבר. רשמתי לה היום לפסח חג שמח, וגם היא ענתה כזה יבש. ואפילו שהיה תאריך המשוער שלי ללידה, והיא ידעה שרע, לא התקשרה לשאול לשלומי. אז לא יודעת למה היא עדיין יושבת לי איפשהו בלב. אשמח לדעת איך פשוט לסלוח לבן אדם ופשוט לשחרר.

היי בנות שהילד שלהן נמצא אצל קלינאית תקשורת , עשיתי גם איבחון של פסיכולוג ועובדת סוציאלית ?