היי בנות, אני בשבוע 38+3 קיימתי עם בעלי יחסים ואחרי חצי שעה אני חושבת שירדו לי…

יש לי ילדה בת שנתיים, אני מרגישה שאני לא עושה איתה שום דבר וגם כאילו אין לי חשק וכוחות.. היא בגן עד 4 וחצי, אני מגיעה ישר מהעבודה לקחת אותה הביתה ואני מוצאת את עצמי רק מחכה לשעת מקלחת ושינה שלה כי אין לי איך להעסיק אותה ואין לי סבלנות כזה.. אני לא יודעת איך להסביר אני פשוט מרגישה אמא נוראית. גם לרדת איתה לגינה אני מרגישה שמצריך ממני כוחות מיוחדים לזה וצריכה הרבה אנרגיה לזה כי זה לא שאני יכולה לשבת בספסל ולנוח.. פשוט מרגישה רע עם עצמי גם שאני רושמת את זה פה אני מרגישה עוד יותר אמא חרא ולא יודעת מה לעשות בנידון כדי לשנות את זה. אשמח לטיפים מאמהות שמבינות אותי🥺

ילדתי במלחמה ולכן אף אחד לא בא לבקר אותי בבית חולים שזה בסדר והגיוני ואז בבית גם … חוץ מההורים שלנו אף אחד לא ביקר לא דודים שלי ולא הגיסות שלי ולא חברים… מהצד של בעלי הגיסות אפילו לא שלחו לי הודעת מזל טוב רק רשמו לבעלי אנחנו תמיד באים לבקר בבית חולים ומביאים מתנה ועכשיו הפוך אף אחד לא הגיע חברים בכלל אפילו לא שאלו לשלומי או איך אני מסתדרת אחרי הלידה במצב מלחמה אף לא אדם אחד שאל אותי איך הייתה הלידה!! אפילו לא אמא שלי אני מרגישה לבד ופגועה ברמות לא באלי לדבר יותר עם אף אחד וגם בעלי נפגע מאוד אני מגזימה או צודקת?

תינוקת בת שנה אני רוצה להעביר לחדר שלה עד עכשיו הייתה בחדר איתנו יש למישהי טיפים?